למה נתניה?

"נולדתי, גדלתי וגרתי עד אמצע שנות ה-20 שלי בבת ים, לאחר מכן במשך עשר שנים גרתי באשקלון, וב-11 השנים האחרונות אני גרה בנתניה. אני אוהבת מאוד את העיר, וחושבת שעשיתי בחירה טובה מאוד לבוא לגור פה. לנתניה הגעתי כי חיפשתי בית ספר ריכוזי, שיש בו יותר אוריינטציה ורגישות ללקויי ראייה, מכיוון שהבן שלי הוא לקוי ראייה. אז עברתי לעיר עם שלושת ילדיי.

"אמנם היה מעבר לא קל, כי אין לי בעיר משפחה ולא הכרנו כאן אף אחד, אבל אנשים פתחו את לִבָּם ואת ביתם בשבילנו, ועזרו לנו להתאקלם כמו שצריך, וגם מצאתי עבודה בתחום שלי".

עדי רימל. צילום: אסף פרידמן

משהו מיוחד שקרה לך?

"אני 25 שנים עובדת בתור קלינאית תקשורת, גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי, בעיקר עם ילדים ובני נוער. לפני שנה הגעתי למצב שבו הביקוש היה גדול מההיצע, ופנו אליי המון אנשים במיוחד בנושא הגמגום שבו אני מתמחה, אז החלטתי לעשות צעד, ובחודש שעבר פתחתי בעיר מרכז לקלינאות תקשורת שמטפל בנושאי שפה, היגוי וגמגום בילדים ובבני נוער. עובדות אצלי שש קלינאיות תקשורת מנוסות ופסיכולוגית התפתחותית, וכולנו עובדות בצוות.

"אני שמחה שעכשיו אני יכולה לעזור לכמה שיותר ילדים, וזה נותן סיפוק ואושר. זכור לי כשהגיע אליי נער שגימגם וממש פחד לדבר. עזרתי לו ללמוד לקבל את עצמו ולדבר בחברה, ולאחר טיפול של שנה, לא רק שהגמגום פחת, הוא אפילו התקבל לעבודה כמלצר והיה כוכב בהצגה בבית הספר"

מה הכי גרוע כאן?

"הפקקים הנוראיים ביציאה בבוקר לכביש החוף, זה עונש גדול, פשוט מכה וסיוט. בנוסף, אני חושבת שמרכז העיר לא מפותח מספיק מבחינת בילוי, וגם הטיילת שלנו נהדרת, אבל אין כל כך מקומות לשבת בהם ולבלות, ואם רוצים לעשות זאת, צריך לנסוע לאזור התעשייה ספיר"

מה נתנייתי בעינייך?

"שאפשר לראות ולשמוע פה בליל של שפות כמו רוסית, אמהרית, צרפתית לצד, כמובן, עברית ואנגלית. יש כאן אנשים מבוססים יותר ופחות, אבל כולם כאן יחד, ומעורבבים באופן שאני חושבת שלא הייתי מוצאת במקום אחר. אני שמחה שהילדים שלי נחשפים לכל מיני תרבויות ואנשים"

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?

"אבא שלי ז"ל. לצערי הוא לא זכה להכיר את הבת הקטנה שלי, וגם את הגדולים שלי הוא הספיק להכיר רק שנים ספורות, כשהיו פעוטות וכיום הם נערים גדולים. הייתי נורא רוצה להגיד לו: 'אבא, תראה איזה נכדים נפלאים יש לך, ותראה איך הבת שלך מנהלת עסק, ותראה איך אני עובדת על שירים שכתבתי', הייתי רוצה מאוד לספר לו את כל הדברים האלה"

מה המקום האהוב עלייך בעיר?

"אני עובדת כל השבוע מהבוקר עד הערב, אבל יש לי מנהג קבוע שבו בכל יום רביעי אני מקדישה שעתיים בשבוע רק לעצמי. אני מתחילה אותן כשאני הולכת ללמוד פיתוח קול. אספר גם שאני עובדת על שירים שכתבתי והלחנתי. אחרי השיעור אני הולכת קבוע לשבת על הבר במסעדת 'פאט ויני' באזור התעשייה אצלנו בעיר, יש שם שירות מעולה וכולם כבר מכירים אותי".