מי שמגיע בימים אלה לשוק נתניה, נתקל בציירים, בזמרים ובנגנים בין דוכני הפירות והירקות. במקום שבו פעם נהגו הסוחרים לצעוק לעבר העוברים והשבים, שומעים היום גם צלילים ושירים. עובדה ידועה היא, כי בתי הקפה הכי טרנדיים והמסעדות הכי אותנטיות נמצאות בשווקים. וגם השוק בנתניה לא נותר מאחור, ובמקום מתקיימים סיורי אוכל טעימים במיוחד.

"אני חושבת שיש פה יופי מיוחד", אומרת בילי אליעז, מורת דרך שמעבירה סיורי אוכל והיסטוריה בשוק נתניה. "ערבוב ריחות וטעמים ואותנטיות שאי אפשר לזייף. למה אנשים אוהבים ללכת לשוק? כי אתה הופך מצופה למשתתף. יש משהו קסום באותנטיות של השוק שלא השתנה עם הגלובליזציה, יש חוויה חושית סוחפת. אפשר לראות את השוק כלב הפועם של העיר. ייחודו של השוק כאן הוא, שיש פה קיבוץ גלויות ומטעמים של העדות למיניהן: בוריקה, סנדוויץ' טוניסאי, דג מלוח, אוכל טריפוליטאי, מעדניות רוסיות, מכל הבא ליד".

בוריקה וגראפיטי

השוק בנתניה הוקם בשנות ה-50 על ידי יוצאי תוניסיה ולוב. בשנת 1963 היו בו פחות מ-30 בסטות. כיום יש יותר מ-300. עם השנים הצטרפו גם רוסים, צרפתים, אתיופים, ועדיין אוכלוסיית יוצאי תוניסיה ולוב היא הדומיננטית בשוק.

הסירים בפינוקי כרמל | צילום: אסף פרידמן

בתחנה הראשונה לסיורנו טעמנו בוריקה (בריק), מעדן של יוצאי העדה התוניסאית, המורכב מבצק דקיק שמקבל מילוי של תפוח אדמה או ביצה, ואז עובר טיגון בשמן עמוק המניב דפים זהובים. עלה הבצק הוא ייחודי בעולם הבצקים, בהיותו דק וגמיש וגם ממש נוח לעבודה. כיום פחות ופחות אנשים יודעים להכינו, ומי שמצליחות בעיקר הן בשלניות תוניסאיות מנוסות, שמכירות את הטכניקות ואת הטריקים לרידוד מדויק של הבצק העדין. כאן, אחראית לבצק אחותו של הרצל, הבעלים של הדוכן.

בחנות צמחי התבלין שממול ניתן לקנות פטרוזיליה, בצל ירוק וגם את תמצית הצמחים של אלברט. בדף שניתן לי מוסבר, שלטענתו, היא עוזרת לבעיות בעיניים ואפילו מסייעת לסוכרת נעורים. יש לו ספרים המכילים דפים על גבי דפים של עדויות של אנשים שחלו, ושנרפאו אחרי שימוש בתמצית המסתורית.

הגענו גם למעדניית בוקובזה, ובה טעמנו קרעפלאך. מתברר, שטריפוליטאים יודעים להכין מטעמים אשכנזיים, צרפתיים ורוסיים לא רעים בכלל, ואם זאת לא ההוכחה לערבוב תרבויות, אז מה כן?

משם המשכנו ל"פינוקי כרמל". כרמל, עליזה והבן מומי מכינים אוכל טריפוליטאי במיטבו. מנת פתיחה בכל שולחן היא צ'רשי — ממרח דלעת וגזר, ולצידו ממרח פול ירוק (סוג של חומוס משוכלל). מוגש עם לחם שחור אחיד וחמוצים. הם לא דוגלים בטעימות, ואם תרצו לאכול, תידרשו להתיישב ולפתוח שולחן של ממש. המסעדה אינה מפוארת ומהודרת, אבל המטבח הביתי מציע מנות כגון ממולאים, טבחה, כמונייה (תבשיל שעועית ובשר), מפרום וקוסקוס. הם טוענים שרוב הלקוחות שלהם כלל אינם נתנייתים, והם מגיעים מכל רחבי הארץ.

  רוכלים בשוק. "המבקר הופך מצופה למשתתף" | צילום: אסף פרידמן

משם המשכנו לתבליני זוארץ, חנות גדולה ומוארת, שעוברת במשפחה כבר שלושה דורות. אליעז מספרת שתיירים מתלהבים מאוד מהררי התבלינים, הפירות המיובשים והפיצוחים המוגשים להם שם.

נתניה הוקמה כעיר מתוכננת היטב. תחילה עסקו תושביה בפרדסנות, מכיוון שזה היה ענף חקלאות מצליח ביותר, אך בשנות ה-40, כשפרץ משבר בענף בעקבות מלחמת העולם השנייה, יהלומנים יהודיים פתחו בשוק מלטשות יהלומים. מהענף המשגשג נותרו מבנים נטושים עם סורגי פלדה כבדים. את העליבות וההזנחה של המבנים הישנים מצליחים להציל כתובות וציורי גראפיטי. אומנים בין-לאומיים הגיעו לנתניה בשנים האחרונות, וציירו גראפיטי על קירות מרכז העיר והשוק.

עלוית פרוינד, ראש מינהלת מרכז העיר, מספרת שהיא הפתיעה את הסוחרים בגראפיטי על התריסים של בתי העסק שלהם. "לקחתי סיכון בהפתעה הזאת, קיוויתי שיאהבו את זה, ואכן כך היה. כשהם הגיעו בבוקר, הם לא רצו לפתוח את החנויות מרוב שהם נהנו להסתכל על היצירות החדשות שעיטרו את בתי העסק שלהם".

לחמניית פריקסה

התחנה הבאה בסיור הקולינארי הייתה אצל רונן, שהכין לנו סנדוויץ' טוניסאי בתוך פריקסה. הוא מודה שלא כדאי לאכול כל יום את המעדן המשמין, הוא ממליץ על פעם בחודש, או אולי אף פעם בחצי שנה, אבל כשאתם כבר מתפנקים, עשו זאת כמו שצריך, עם לחמניית פריקסה רכה וזהובה מטיגון, בתוספת טונה, ביצה, לימון כבוש, אריסה, סלט דלעת וחמוצים.

  רוכלים בשוק. "המבקר הופך מצופה למשתתף" | צילום: אסף פרידמן

צ'צ'ו נמצא ממש מעבר לפינה, אז קפצנו להגיד שלום. נתן, בעל הבית, עדיין מבשל את מטעמיו על פתיליות, מאז שפתח את החנות ב-1963. המנות הפופולריות הן מפרום ותבשיל שעועית עם בשר.

קינחנו עם עוגיית עבמבר במאפיית מלכה, שבה אופים דברי מתיקה טוניסאיים, מרוקאיים, טריפוליטאיים ואלג'יראיים. יקיר, הבעלים, סיפר שאנשים באים מכל רחבי הארץ רק כדי לטעום את עוגיית השקדים הרכה הזאת.

בקיץ אליעז מציעה להגיע גם לארטיק פריז. שני אחים נתנייתים מנהלים את חנות המפעל שנפתחה לפני שש שנים בנתניה. שרון אבו למד את סוד הארטיקים הטבעיים, במשך כמה חודשים, ממשפחה מקסיקנית שייצרה ומכרה אותם, ואחרי כמה חודשים התחיל לייצר אותם בארץ.

בקרוב תבצע העירייה שיקום לשבילי השוק ושדרוג השביל הצפוני שיהפוך ל"שביל תיירותי". במרכז השוק, בין דוכני הדגים והירקות ייבנו פאבים, ברים ומקומות בילוי לצעירים בהשקעה של עשרה מיליון שקל. כמו כן, מתחם "נובה" הממוקם בלב השוק, יציע דיור אורבני צעיר שתחתיו יהיה שוק מקורה.

רונן והסנדוויץ' הטוניסאי | צילום: אסף פרידמן

ממש מעל השוק נבנות עכשיו יחידות דיור לצעירים, שבתקווה יכניסו אווירה צעירה ותוססת, כשהמסחר יישאר למטה. פרויקט "נובה", מתוכנן להיות שוק שרונה המקומי, 5,000 מ"ר של שוק מקורה כמקום בילוי, מסעדות שף ובניין מגורים, ובו 79 יחידות דיור. בנוסף, המתחם כולל חניון תת-קרקעי מקורה, ובו 143 חניות.

המתחם עתיד להיפתח לקראת חג פסח הקרוב, ובעירייה מקווים שהוא יהפוך למקום תוסס ואנרגטי, שישלב בהרמוניה ניחוחות של פעם עם צלילים וטעמים עכשוויים: בתי קפה, מסעדות וחנויות בוטיק, בצד באסטות של סוחרים מקומיים. היקף ההשקעה בפרויקט נאמד ביותר מ-80 מיליון שקל.

יש הטוענים ששוק נתניה הוא בין השווקים האותנטיים האחרונים בארץ. מצד שני, גם בשוק הזה חלים תהליכי פיתוח מואצים. מה צופן העתיד לשוק המיוחד הזה?

פרוינד: "שוק נתניה הוא אכן שוק אותנטי ומסורתי, המבוסס כמעט רק על פירות וירקות. הוא בעל פוטנציאל לשינוי מבורך, כפי שקורה בשווקים אחרים בארץ, שהופכים למוקד משיכה למעצבים וליזמי תרבות. המגמה הזאת תופסת תאוצה בארץ ובעולם, וגם העירייה רואה מגמה זו כמגמה מבורכת ורצויה, ופועלת לעודד את התהליך. אזור שבו יש פעילות גם ביום וגם בלילה הופך לאזור בטוח יותר, פעיל יותר, ומושך אוכלוסייה צעירה ותוססת".

אולי האותנטיות הזאת תלויה בתמהיל העסקים?

אליעז: "המסעדות שפתוחות פה כרגע הן מקומיות ואותנטיות מאוד. בשווקים אחרים יש מסעדות מקומיות וגם מסעדות שף ובתי קפה מפונפנים. נתניה עדיין לא שם. מה שכן, האוכל הוא חלק מהחוויה, כשאתה עורך קניות בשישי אתה גם נהיה רעב ורוצה לאכול. האכילה היא חלק מהבילוי. כל שוק הוא אחר, אבל בואי נראה אם יצליחו להקים כאן דוכן פסטה, זה גם יכול להיות נחמד. מצד אחד יש מסורת ואווירה, ומצד שני לא רע להתחדש קצת. המסעדות פה גם יחסית שומרות על מחיר טוב".

מדריכת הסיור בילי אליעז. "יש פה יופי מיוחד" | צילום: אסף פרידמן

מוזיקת רחוב

ברחבי השוק ראינו זמרים ונגנים רבים. פרוינד מספרת, שהם נבחנו כדי לוודא שהם אכן ברמה גבוהה, וקיבלו אישור להופיע בחוצות השוק. בחצי גורן עומדים ומציירים אומנים מקומיים. יצירותיהם מוצגות למכירה, וטווח מחירי העבודות נע בין 50 שקל ל-1,800 שקל.

"היצירה מפריחה תקווה באנשי השוק. כל אדם שלוקח צבע בידו ויוצר בעזרתו, זה מחיה אותו אוטומטית", אומרת מזל קותי, אומנית פעילה במרחב הציבורי במרכז העיר. "אנחנו רוצים להפוך את נתניה לעיר אומנות. היצירה נעשית בגלריית רחוב, והאומנים באים לכאן ועובדים במשמרות מהבוקר עד עשר בלילה. אני רואה את השינוי, אנשים באים וקונים את האומנות המקורית. תהיה לנו פה 'נחלת בנימין' של נתניה".

שי בשראל, תושב חדש בעיר, מספר שדרך האומנות הוא התחבר לקהילה המקומית: "זאת קהילה מדהימה. יש לי סטודיו בבית, אבל כשנפגשים למשהו שיתופי זו בכל זאת חוויה אחרת מאשר לצייר לבד בבית. מי היה מאמין שבנתניה יניחו את הסכין וירימו מכחול", הוא צוחק.

אומנית רחוב. ציירים, נגנים וזמרים בין דוכני הפירות | צילום: אסף פרידמן

גם אורן בדוסה וטטינה בריסטוב מציירים בשוק. "כיף שרואים את הציור, ואת תהליך היווצרותו. אנשים שואלים שאלות, וככה גם מבינים יותר אותי ואת האומנות שלי", אומרת בריסטוב.

ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר: "שוק נתניה הוא אחד השווקים האותנטיים והתוססים בארץ. הוא מוקד תיירותי, שכן הלקוחות מגיעים אליו מנתניה ומהארץ כולה, לקנות ולבלות בו. אני עצמי נולדתי באזור השוק בעכו העתיקה, כך שיש לי יחס מיוחד ואהבה רבה לשווקים במדינה. עם השלמת הכיכר האינטראקטיבית של נתניה, והפיכתו של רחוב הרצל לסטריט-מול החדש, תצא העירייה לעבודות שדרוג של השוק העירוני, ובכך תהפוך את שוק נתניה למתחם פנאי ולמרכז בילוי לצעירים, הפועל גם בשעות הערב והלילה". 

איפה היינו

  1. הבוריקה של הרצל
  2. תמצית הצמחים של אלברט
  3. חנות תכשיטים של צביח
  4. מעדניית בוקובזה
  5. פינוקי כרמל
  6. תבליני זוארץ
  7. מתחם היהלומים
  8. סנדוויץ' טוניסאי אצל רונן
  9. מסעדת צ'צ'ו
  10. מאפיית מלכה
  11. ארטיק פריז