זיו רבינוביץ'
בעלי "איניגו מונטויה": "זה שלימד גם את אבא"
"יוסי פרום היה גם המורה של אבא שלי וגם שלי. הוא החדיר בי את האהבה לספורט ואת המוטביציה לעסוק בספורט כבר מגיל שש, וכאמור, סגרנו איתו מעגל משפחתי אחרי שהוא היה המורה האהוב על שנינו בבית הספר היסודי בבית יצחק. אני זוכר שהוא היה מאוד נחמד אלינו ואני לא שוכח עד היום את שיעורי הספורט באולם. חיכיתי להם במשך כל היום. יוסי לימד אותנו את כל ענפי הספורט המובילים, בפעם הראשונה וגרם לנו לאהוב ענפים כמו כדורעף, כדורסל, כדורגל ועוד. בתור ילד שלא אהב כל כך ללמוד, ספורט תמיד אהבתי וזה קרה בגלל דריסת הרגל הראשונה וההיכרות עם הענף שהתרחשה בזכותו".



מאור דאיה
44, יו"ר ועד קריית השרון: "זה שלא עשה לי חיים קלים"
"לא הייתי בין התלמידים השקדנים, הייתי תלמיד שהים עניין אותו - האם יש גלים מחר בבוקר או לא. את מקומם של הלימודים בחיי הבנתי בשנת הלימודים האחרונה שלי, לפני הצבא. הצטרפתי למסגרת קדם צבאית שבה המשמעת היתה נוקשה יותר. למדנו מכונאות ואחזקה של ציוד שמתפעל מטוסים בחיל האוויר. המורה שלי, איציק, לא עשה לי חיים קלים. הוא היה מדי בוקר מדבר איתי אישית ואיכשהו הצליח לגרום לי להעריץ אותו ובהתאם, להתחיל לשבת ללמוד. מאז ועד היום תחום הלימודים תמיד מסקרן אותי. היום אני לומד למטרות העשרה - קרימינולוגיה, ואני מניח שאמשיך בלימודי ההיסטוריה שמושכים אותי".



יוני ג'ורנו
39, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית נתניה: "זו שפגשתי במחששה"
"בכיתה י' נזרקתי מהתיכון 'שפירא' למה שכונה 'הטייסת' ב'מרכז הנוער הממלכתי' בדרום נתניה, ואז הבנתי שאלוהים עשה איתי חסד. ב'טייסת' הכרתי לראשונה מקרוב ב'מחששה' את המורה לספרות וסגנית המנהל, נורית פלד.

"נורית הייתה היחידה שהאמינה בי מכל המורים שהכרתי בשנות היסודי ולאחר מכן בתיכון. שם תמיד אמרו לאמא שלי "מהבן שלך יצא עבריין". נורית תמיד הייתה שם בשבילי. כשכעסתי, כשהייתי עצוב, כשהגעתי ברגל כי לא היה כסף לאוטובוס. היא תמיד הייתה שם עם אהבה בעיניים. היא הייתה בשבילי הסמכות העליונה ואני הבטחתי שלא אאכזב אותה, למרות שהייתה מחרימה לי את הסיגריות ועוד הייתה אומרת: 'לפחות תעשן פרלמנט'.

"בימים קשים הייתי יושב איתה לשיחות בחדר. היא הייתה מעשנת לי מול הפרצוף ואני הייתי מריח. אהבתי את השיחות איתה. אני זוכר את הריח בחדר שישבנו, אני זוכר את הביטחון שהעניקה לי. היא תמיד אמרה: "אני מאמינה בך". אז לך, נורית, המורה והמצפן, מוקדשת השלמת הבגרות, התואר הראשון והתואר השני. אבל את בטח לא מופתעת.



טלי מולנר
43, מורה, פעילה חברתית וחברת ועד פולג עיר-ימים מורה: "זו שהציונים לא היו חשובים לה"
"המורה שהכי השפיעה עליי היא רות בן ארויה, שחינכה אותי בבית הספר היסודי 'בכר' באבן יהודה, בכיתות ה'-ו'. עד היום אני אדם טוב יותר בזכות הערכים שהקפידה להשריש בי כילדה.

"היא תמיד הקפידה לומר לנו שלא חשוב לה אם לא נקבל ציון גבוה במבחנים, אך אם נצליח להיות חברים טובים אחד לשני - מבחינתה זה הציון הכי גבוה שיש. באותן שנים המורה הייתה דמות מפתח בחיי הילדים, מודל לחיקוי ולהערצה. החלום שלי שגם ילדיי ימצאו בין מוריהם דמות שיוכלו לחקות ולהעריץ, מורה שתחנך ולא רק תלמד. כזאת היא הייתה".



תמי בת מאיר (קירש)
50+, כוריאוגרפית יוצרת ומורה למחול מזרחי: "זו ששפכנו בפניה את הלב"
"המורה שהכי זכורה לי לטובה היא שושנה אברהם, המחנכת שלי לאורך ארבע שנים בתיכון "שרת" בנתניה. היום היא ד"ר שושנה אברהם, מנכ"ל בית הספר השש שנתי.
שושנה הייתה מורה שאכפת לה מהתלמיד וכולנו הרגשנו את האכפתיות הזו. היא נתנה לנו המון מעצמה. הרגשנו שהיא מורה משקיעה, דמות מעוררת הערצה וכבוד. היא לא דרשה את הכבוד, אבל התנהגותה האצילית הביאה לה אותו.

"למדתי בכיתה לא פשוטה. זה היה גיל ההתבגרות, הורמונים, רעש, והיא הייתה רצינית והרגשנו את הלב הטוב שלה. היא ראתה כל אחד עין בעין ואנחנו רצינו לזכות באהבתה. כל אחד הקפיד להיות שקט ולהיות רגוע. הרגשנו שאנחנו יכולים לשפוך בפניה את הלב. היא הייתה כתובת בטוחה גם לקיטורים שלנו על מורים אחרים.

"לפני שנה קיימנו מפגש חברות נוסטלגי מהתיכון. שושנה לא שכחה אותנו גם אחרי 30 שנה, הגיעה, התעניינה בכל אחד ואחת מאיתנו, הקשיבה. היא נשארה אותה שושנה, המורה המוערכת האהובה והנערצת".



מוטל'ה שפיגלר
כדורגלן, כוכב מכבי נתניה ונבחרת ישראל, בן 71: "אלה שלימדו אותי לכבד"
"שלושה מורים היו אהובים עליי במיוחד והשאירו בי את חותמם: שמשון היה המחנך שלי בכיתות ב'-ד' בבית הספר הממלכתי דתי "יבנה". למרות שאסור לשחק כדורגל בשבת, אני דווקא התעקשתי לשחק, כשאני חובש בארט על ראשי. הבעיה הייתה