כשמנהל הקונסרבטוריון העירוני בנתניה, מוטי מירון, מביט על קירות משרדו המלאים בתמונות של בוגרי הקונסרבטוריון, הוא אינו יכול להסתיר את גאוותו: "זאת התוצאה בסופו של דבר, יוצאים מכאן אנשים מוכשרים ונפלאים, שמגיעים רחוק מאוד, וזה מתאפשר הודות לתפיסה העירונית, הדוגלת בדגש על חינוך מוזיקלי, דבר שאין בכל עיר. אם בנתניה רואים ברחובות בני נוער הצועדים כשכלי נגינה בידיהם, במקום סיגריה או בקבוק שתייה חריפה, סימן שעשינו את שלנו".

השבוע נוספו שני שמות שמסיבים גאווה למירון: יובל יקיר ורון לוגובינסקי, בני 17.5, תלמידי הקונסרבטוריון, קיבלו לפני ימים אחדים את הבשורה המרגשת, כי עברו בהצלחה את המבחנים לתזמורת צה"ל, וכי הם עתידים להיות חלק מ-60 חיילים מכל רחבי הארץ, שצה"ל מגייס לשירות היוקרתי, פעם בשלוש שנים.

יובל יקיר ורון לוגובינסקי. מייצגים את נתניה גם בתזמורת הלאומית | צילום: אסף פרידמן

העניין כמובן אינו מקרי: בשנים האחרונות, שיעור תושבי נתניה מבין המתקבלים לתזמורת צה"ל הוא מהגבוהים בארץ. מתברר, כי הנתון הזה הוא תוצאה של מדיניות מכוונת של עיריית נתניה, להשקיע בחינוך מוזיקלי כבר בקרב גילאי בית הספר היסודי.

בגרות במוזיקה

בתשעה בתי ספר יסודיים בעיר פועלת תוכנית "בית ספר מנגן", בסיוע מינהל החינוך בעירייה והקונסרבטוריון העירוני. התוכנית מאפשרת לתלמידים להתנסות בנגינה בכלי קשת וכלי נשיפה, כחלק ממערך השעות הבית-ספריות, מתוך מתן חשיבות רבה לחשיפה למוזיקה, ולהתנסות פעילה בה מגיל צעיר.

בבית הספר היסודי יגאל אלון בעיר אף הגדילו לעשות, כשהוסיפו לשם בית הספר את התואר "האקדמיה הצעירה למוזיקה", ולא בכדי: כל שכבה בבית הספר מתמקדת בנגינה בכלי אחר, ואף לומדת בהרחבה על ההקשר התרבותי והגיאוגרפי שלו.

מיכל ז'ילבר, מנהלת בית הספר, מוזיקאית יוצרת בעצמה, מסבירה שבעיניה, חינוך מוזיקלי הוא כלי לפיתוח חשיבה ביקורתית והערכה לאומנות אצל התלמידים. "אנחנו צריכים להקנות לתלמידנו מיומנויות שיכינו אותם למאה ה-21, והתוכנית מאפשרת למידה התנסותית ומחקרית במוזיקה, על הרצף השש-שנתי של הלימודים בבית הספר. בצד לימודי נגינה הנפוצים בבתי ספר רבים ומתקיימים גם ב'יגאל אלון', מאפשרת התוכנית בחירה והעמקה במוזיקה באמצעות פיתוח ידע ותפיסות עולם, המבינות את הקשרה הרחב של התופעה במרחבי החיים, ועל כך הערך המוסף של התוכנית".

עוד מסבירה ז'ילבר, שהשתייכותו של התלמיד לקבוצה המנגנת יחד מלמדת את התלמידים שיתוף פעולה, התמדה וערך עצמי, מתוך הבנה שהקבוצה לא תיראה אותו הדבר בלי כל אחד מהמשתתפים בה. "תלמיד שלומד להתמיד במוזיקה, יגדל להיות אדם מתמיד, גם בתחומי חיים אחרים", היא אומרת.

גם בתי הספר העל-יסודיים אינם מקפחים את התחום. בתיכונים ריגלר וטשרניחובסקי פועלות מגמות מוזיקה מיוחדות, המאפשרות לתלמידים להיבחן בבגרות במוזיקה ברמה של חמש יחידות.

כלים מגוונים

יקיר, תלמיד כיתה י"ב בבית החינוך המשותף חוף השרון בשפיים, מנגן על כלי הקשה, כדוגמת תופים, מצילתיים, קסילופון ומרימבה (כלי אפריקאי מסורתי). יקיר מספר, כי מילדותו המוקדמת נהג לתופף על סירים ומחבתות בבית. כשהיה בכיתה ו' הגיע למרכז לכלי ההקשה בישראל, "טרמולו", שנמצא בנתניה. שם למד אצל המורה תומר יריב, מומחה בתחום ברמה עולמית, שמלמד גם בקונסרבטוריון. "כשהגעתי, חשבתי שכלי הקשה מסתכמים בתופים, אבל בזכות המורה תומר, נפתח בפניי עולם של כלים מגוונים, שהתאהבתי בו לגמרי. בעקבות תומר, עברתי לנגן בקונסרבטוריון והצטרפתי לתזמורת העירונית של נתניה".

בתזמורת העירונית, שמופיעה בקונצרטים עונתיים בהיכל התרבות בנתניה מדי חצי שנה, באירועי גאלה של עיריית נתניה ובכנסי תזמורות ארציים, משתתף גם לוגובינסקי.

יובל יקיר ורון לוגובינסקי | צילום: אסף פרידמן

הוא מנגן טובה, ולומד בכיתה י"ב בתיכון טשרניחובסקי בנתניה. לוגובינסקי נחשף לתחום בכיתה ד', כשבית הספר היסודי שבו למד השתתף בתוכנית "בית ספר מנגן", ובמסגרתה הוא צורף לקבוצה שלמדה נגינה על טובה. "בהתחלה, בלשון המעטה, לא הלך לי בכלל", הוא נזכר, "ואז הגיע מורה חדש, מיכה שפיגל, שלימד אז גם בקונסרבטוריון, והוא פשוט גרם לי לאהוב את זה. הוא היה יושב אתי שעות, ומלמד אותי טכניקות נגינה. בהחלט ניתן לומר שהוא זה שפיתח אצלי את היכולת לנגן, את הכישרון. בעקבותיו התחלתי לנגן בקונסרבטוריון העירוני. לצערי, כשהייתי בכיתה ז' הוא הפסיק ללמד, אבל אני, שכבר ספגתי את האהבה לתחום, המשכתי ללמוד בקונסרבטוריון אצל מורה אחר".

יקיר ולוגובינסקי אינם מסתפקים בנגינה בתזמורת העירונית, ומייצגים את העיר בתזמורת הלאומית של ישראל, תזמורת ייצוגית של כלי נשיפה והקשה, שמופיעה בטקסים רשמיים של משרד החינוך. באחרונה, למשל, השתתפו השניים בהופעה של התזמורת בטקס "המורה של המדינה" במעמד הנשיא. הם גם ייצגו את ישראל בסין, במסגרת פסטיבל תזמורות עולמי, ובארצות הברית בוועידת WASBE, הנחשבת מאוד בתחום המוזיקה.

איזו מוזיקה אתם אוהבים לשמוע?

יקיר: "אני משתעשע במציאת טעויות של נגנים בכל סוגי המוזיקה, ממזרחית וערבית, דרך פופ וג'אז ועד מוזיקה קלאסית. אני אוהב להסתכל על מאחורי הקלעים, ולתהות על מה חשבו כותבי היצירה. לפעמים אני מוצא גם נקודות של גאונות. אני מתעניין גם בהלחנה ובקומפוזיציה, ומוצא השראה בכל מיני סגנונות, מסימפוניות של המלחינים הקלאסיים ועד לנטע ברזילי".

לוגובינסקי: "אני אוהב בעיקר מוזיקה ישנה, מלפני עשור ומעלה. פחות מתחבר לסטטיק ובן-אל".

המורה כהשראה

את ההשראה שלהם הם מקבלים לאו דווקא ממלחינים או ממוזיקאים מפורסמים, אלא מהמורים שלהם. "אני מעריץ את תומר יריב", אומר יקיר, "אני לומד המון מהניסיון שלו, ואני שואף להיות במקום שבו הוא נמצא מוזיקלית".

לוגובינסקי מוסיף: "אני חב למיכה שפיגל את המקום שבו אני נמצא היום. בלעדיו כבר מזמן הייתי פורש. אנחנו בקשר עד היום, סיפרתי לו על קבלתי לתזמורת צה"ל והוא התרגש מאוד בשבילי".

השניים מסבירים, שלא קל לשלב לימודים וחיי חברה עם העיסוק התובעני במוזיקה, "משהו תמיד ייפגע", הם אומרים. אך יקיר מגדיר זאת כ"ויתור שאתה בוחר לעשות, למען מטרה מסוימת".

"אמנם כל החברים שלי מבית הספר בתנועת נוער ואני לא יכול, כי הפעילות בתנועה נופלת על יום של אימון קבוע, וזה מבאס, אבל כמו שאמרתי פעם לחבר שלי - אנחנו עכשיו קורעים את עצמנו והם נהנים, אבל בעתיד הם יישבו באיזה משרד, ואנחנו נטייל בעולם ונעשה הופעות והרבה כסף. אני מדמיין יום טיפוסי שלי בעתיד, קם באיזה מדינה, הולך לטייל עם חברים מוזיקאים, ובערב מופיע באולם מול אלפי אנשים. אני ממש רוצה את השגרה הלא-שגרתית הזאת. אהדה מהקהל זה משהו שנותן לי מוטיבציה לעסוק בתחום. לרוב האנשים יש פחד קהל במידה מסוימת, ואני בתור מוזיקאי מכור לזה. אני מרגיש סיפוק שאני מצליח לגרום לאנשים ליהנות ממה שאני עושה", מסביר יקיר.

לוגובינסקי לעומתו, מעדיף לדבריו "שגרה שגרתית". "אני מנגן כי אני אוהב לנגן, אני רואה בקונסרבטוריון מקום בילוי. אני כאן כי אני נהנה להיות כאן, ומעוניין להמשיך לנגן כל חיי, אבל כתחביב. כמקצוע ארצה ללמוד משהו מסודר יותר, כלכלה למשל. זה נושא שמעניין אותי ועשיתי בו 5 יחידות בגרות".

שבועיים בלבד הפרידו בין ההודעה שקיבלו השניים על מועד מבחני הקבלה לתזמורת הצה"לית, לבין הבחינה שבה נדרשו לנגן כמה יצירות על פי בחירתם, ואת מארש צה"ל, מול צוות שבו נכללו מנצח תזמורת צה"ל סרן רום שמיר, סגנו ובוחן נוסף, מומחה מתחום הנגינה הספציפי של הנבחן.

לוגובינסקי שמע על תזמורת צה"ל רק השנה. הוא לא פסל אופציות אחרות של שירות בצבא, אך החליט לנסות את מזלו בכל זאת ולגשת למבחנים. אף שלא היה מדובר מבחינתו בחלום ילדות, הוא מספר שכאשר התקבל, השמחה היתה גדולה מאוד וכל המשפחה פירגנה.

יקיר, לעומת זאת, גילה בכיתה ב' שצבא מתקיים גם מחוץ לשדה הקרב, ושיש לו אפשרות לעסוק בזמן השירות באהבתו הגדולה ביותר. מאז שהבין שהאופציה קיימת, עשה הכל כדי להגשים את החלום. כשקיבל את המסרון שבישר על קבלתו, לא ידע את נפשו מרוב אושר, וכך גם בני משפחתו: "התקשרתי לבשר להורים, ואמא, שבדיוק היתה בנהיגה, פשוט צעקה מהתרגשות ברכב", הוא מספר.

השניים מדגישים, כי הם חייבים תודה גדולה למנהל הקונסרבטוריון, מירון, שהוא גם מנצח התזמורת הלאומית. את דרכו המקצועית התחיל מירון בתזמורת צה"ל. "מוטי הוא אדם מדהים, תומך ועוזר. יש לנו מספר הטלפון האישי שלו והוא זמין לכל שאלה או בעיה", אומר יקיר. לוגובינסקי מוסיף, שבהופעות שהתקשה להגיע אליהן, מירון, שמתגורר בפתח תקווה, היה מגיע לאסוף אותו מבית מגוריו מנתניה.

"הוא בעל ניסיון רב, ורואים שהוא אוהב את מה שהוא עושה. הוא פותח את הקונסרבטוריון ראשון, לפני המנקה, נשאר עד 23:00-22:00 בלילה, ויוצא אחרון", אומרים השניים.

מירון, ממקימי הקונסרבטוריון העירוני לפני 18 שנה, בשיתוף עיריית נתניה ומשרד החינוך, אומר: "אני רואה בקונסרבטוריון מפעל חיים, שאני משתית על שלושה עוגנים: לימוד יחידני של מורה מול תלמיד המאפשר קשר אישי-אנושי, היבט תיאורטי של הקניית המושגים המוזיקליים, והיבט מעשי של התנסות בנגינה בהרכבי ביצוע מול קהל".