"זה כמעט כמו בית ספר רגיל, יש כאן שיעורי בית ומבחנים, רק ימי הורים אין לנו", אומרים חברי קבוצת אזרחים ותיקים מנתניה, שמגיעים לבית הספר אורט גוטמן פעמיים בשבוע, ולומדים אומנות, תנ"ך, קולנוע, שפה ותרבות ערבית, ומחשבים.

"אף פעם לא מאוחר ללמוד", אומרת חברת הקבוצה חיה סיטון, שעם 34 בני גילה חוזרת פעמיים בשבוע לספסל הלימודים.

כיתת הוותיקים. לא מפספסים אף שיעור

הפרויקט החל לפני ארבע שנים, והגמלאים למדו בו רק שעתיים בשבוע, במתכונת של "מועדון גלישה", כלומר, במהלך שעתיים שבועיות למדו האזרחים הוותיקים נושאים הקשורים למחשבים ולאינטרנט. אולם, התברר שזה לא הספיק.

"כל הזמן עלו בקשות מצד האזרחים הוותיקים, ששעתיים בשבוע זה לא מספיק", אומרת מרכזת כיתת האזרחים הוותיקים, מורן כהן-רוזנצוויג. "בחופש הגדול בישרה לי מנהלת חטיבת הביניים, עליזה בילו, שניתן להרחיב את הלימודים ליום בשבוע. התחלנו את ההרשמה, בסיוע הפרויקט לאזרחים ותיקים של עיריית נתניה ובשילוב משרד החינוך, ותוך זמן קצר הגיעה התוכנית לתפוסה מלאה. הבנו שצריך לפתוח יום נוסף", היא אומרת.

כדי להתקבל לתוכנית על המועמדים להיות תושבי נתניה, בני 60 לפחות, ולעמוד בתיאום הציפיות של המסגרת.

המורים הם תלמידים

"מועדון הגלישה", שממנו התחיל הפרויקט, ממשיך לפעול, ותלמידי חטיבת הביניים מלמדים בו בהתנדבות.

"התלמידים המבוגרים שלנו מרגשים אותנו", אומר אמיר פז'ול, תלמיד כיתה ט', שמשתתף זו השנה השלישית כמורה בתוכנית. "אנחנו מלמדים אותם להשתמש באפליקציות שיכולות לדבר אליהם, של הבנק למשל, אבל מנסים לחבר אותם גם לתחומי עניין של הדור הצעיר. השבוע הגיעה אליי תלמידה שאמרה שבזכות השיעור שלנו, היא מצאה באינסטגרם את הנכדה שלה שחיה בלונדון, ועכשיו קל לה יותר להתעדכן בחיים שלה".

הדר קלט, בן כיתתו של פז'ול שמשמש גם הוא כמורה בתוכנית, מספר שהוא עזר לגמלאית למצוא ב-Google Street View את הבית שבו חיתה בילדותה, דבר שריגש אותה מאוד.

נירי ג'נח, מורה אחר, מסכם: "זה לא רק שאנחנו מלמדים אותם על מחשבים, הם מלמדים אותנו על ערכים".

סיטון, מעבר להיותה תלמידה בתוכנית, היא גם סבתא של אושרי שלומד בכיתה ט', שמשמש כמורה שלה במועדון הגלישה. "הייתי סקפטית מאוד באשר לאפשרות ללמוד דברים חדשים, חשבתי לעצמי 'מה כבר ילמדו אותי, בגילי?' אבל התבדיתי, אני לומדת כאן המון, וזוכה גם לבונוס של חיבוק מהנכד באמצע היום", היא אומרת.

התלמידים-מורים."התלמידים המבוגרים שלנו מרגשים אותנו"

פרויקט נוסף, שמחבר בין תלמידי בית הספר לתלמידים בני הגיל השלישי, הוא יוזמה של תלמידים מחטיבת הביניים שהשתתפו באולימפיאדת הפיזיקה הארצית. באחד משלבי התחרות הם היו צריכים להרצות על נושא שקשור לפיזיקה מול קהילה מסוימת. הם בחרו להרצות בנושא חלל, מול כיתת האזרחים הוותיקים. "בחרנו בקהילה הזאת כי היא קהילה מיוחדת, והיא מבחינתנו חלק מבית הספר לכל דבר. יצאנו מתוך נקודת הנחה, שכשהם היו צעירים הם לא למדו על חלל בבית הספר, אז ראינו בבחירה הזדמנות להעשיר אותם", אומרת ים חניה, תלמידת כיתה ט'.

יונתן סמולר, עוד משתתף, מוסיף: "אני יכול לומר שהפרויקט שינה את צורת החשיבה שלי, כי בדרך כלל אנשים מבוגרים הם אלה שמלמדים אותנו, וכאן קיבלנו הזדמנות להתחלף בתפקידים".

הניסיון והשנים

במסגרת התוכנית השתתפו האזרחים הוותיקים גם בפרויקט "הקשר הרב-דורי", מיזם משותף של משרד החינוך ושל בית התפוצות, שמטרתו שתלמידים יתעדו את סיפור החיים של האזרחים הוותיקים ויעלו אותו לאתר האינטרנט של בית התפוצות.

הגמלאית נגה דנציגר, ספרנית בספרייה לעיוורים בעברה, מספרת שבמסגרת הפרויקט דנה עם תלמיד על הפסוק "כי האדם עץ השדה". "שנינו הצלחנו להתחבר לפתגם מכיוונים שונים: אצלו הראש בצמרת, בשאיפות, הוא חולם להיות טייס, אך לא שוכח את השורשים; ואני באה ממשפחה שורשית, של הרבה דורות בארץ. היתה לנו שיחה נהדרת על שורשים ועל שאיפות. אורט גוטמן זה מקום שמטפח שאיפות. גם לנו, האזרחים הוותיקים, שאנחנו כבר למודי שנים וניסיון, נותנים כאן עדיין מקום לשאוף".

מאור רוש, רכז תנ"ך בחטיבת הביניים, שמלמד את כיתת הוותיקים על גיבורים בתנ"ך ועל פרשת השבוע, מספר: "כשעליזה פנתה אליי בתחילת השנה בבקשה לצרף אותי לצוות של כיתת הוותיקים, שאלתי את עצמי האם אני בגילי נמצא במקום שיש לי די ידע כדי להעשיר אותם. היום אני יכול לומר, שהלוואי שבכל השיעורים יכולתי לנהל דיונים מעמיקים כמו שאני מנהל עם הגמלאים. כאן אני נותן לעצמי ללמד תנ"ך כמו שהייתי רוצה ללמד גם בכיתות הרגילות, עם דגש על ערכים, ועל רלוונטיות, בלי לחץ להיצמד לתכנים שעליהם נבחנים בבגרות. מה גם, שכאן אין לי צורך להתמודד עם בעיות משמעת".

חנה כהן, גמלאית של משרד החינוך, אינה מחמיצה אף שיעור של רוש, ומדגישה כי "החום שעוטפים אותנו בו פה, הקפה והעוגיות שמכינים לנו וכל האהבה שאנחנו מקבלים, זה פשוט נפלא".

רוני שמיאן, שעסק בעברו באבטחת איכות של כלי נשק בתעשייה האווירית, אב לבת שעבדה באורט גוטמן כמורה לחינוך מיוחד ולבן בוגר בית הספר, מספר, כי בעבורו התוכנית אינה רק מהנה ומלמדת, אלא נותנת לו סיבה אמיתית לקום בבוקר: "כשהייתי בן 51 יצאתי לפנסיה מוקדמת, חיפשתי עבודה ולא מצאתי, ארבעה חודשים ישבתי בבית מדוכא. הפרויקט נותן לי סדר יום וכוחות לשבוע. ויש כאן גם המון נשים נחמדות, מי יודע, אולי אתחתן שוב", הוא צוחק.

מנהלת חטיבת הביניים, בילו: "הקשר הבין-דורי, והחיבור של תלמידיי לשורשים שלהם חשוב לי מאוד. בכל יום שישי אני עוברת בכיתות ומזכירה לתלמידים להתקשר להגיד שבת שלום לסבא וסבתא".

כהן-רוזנצוויג, מרכזת הפרויקט, מסכמת: "מעבר לחברויות שנוצרות בין התלמידים, נוצרים קשרים אישיים שלי אִתם. יש כאן אמא ודודה של מורה, חמותה של המזכירה וסבתות של תלמידים, שעולות בהפסקה להביא להם סנדוויץ'. זה מקסים. הלוואי שהייתי עם סבתא שלי בבית הספר".