בתקופת הבחירות המקומיות, האירועים היחידים שהצליחו להוציא את הנתנייתים לרחובות היו דווקא הפגנות א-פוליטיות שאירגנו פעילים למען בעלי חיים, כדי להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי. כ-400 איש השתתפו בסוף חודש ספטמבר בצעדה, שהחלה במלון כרמל, ועברה דרך רחוב ז'בוטינסקי, מול ביתה של ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, ומשם לכיכר העצמאות. ב-20 באוקטובר נערכה צעדה נוספת, בהשתתפות כ-250 תושבים, מרחוב ויצמן, דרך הרצל ועד כיכר העצמאות.

נעשה שינוי גדול

הרוח החיה מאחורי ההתעוררות למען "אלה שקולם אינו נשמע", לדבריו, הוא ניר גרינברג (41), תושב תל אביב. "חוץ מזה שאני מאכיל בערך 100 חתולי רחוב ביום מכספי הפרטי, שזו הוצאה מטורפת, אני חבר בקבוצות פייסבוק למען חתולים, מתייגים אותי ויצא לי להכיר פעילים נתנייתים", מספר גרינברג, איש מערכות מידע.

מימין: רינה קיאזימוב, סיגל-אוקסנה אהרוני וניר גרינברג. "זה נוגע לכולם" | צילום: ידיעות נתניה

"המצב גרוע בכל הארץ, ומשרד החקלאות לא נותן פתרונות ראויים. בנתניה, ריבוי ההמלטות יצא מכלל שליטה בצורה הכי בולטת. כמות הפוסטים למען בעלי חיים בנתניה היא הגבוהה ביותר, וכשמסתובבים בשטח נתקלים בכמויות הולכות וגדלות של חתולים רחוב עזובים וחסרי אונים. הרעיון המקורי שלי היה לעשות שינוי ברשויות מקומיות רבות, שיקבלו אחריות לנושא, אבל כשבאתי לנתניה וראיתי שזה פול טיים ג'וב, אז נשארתי. באוגוסט הקמנו עמוד פייסבוק ששמו 'נתניה למען בעלי חיים - הפעם בוחרים בשבילם!' שמונה כיום יותר מ-1,000 חברים, אירגנו חוגי בית כמעט עם כל סיעות מועצת העיר, ומצעדים. אחרי שנעשה שינוי גדול בנתניה, נעבור לערים אחרות".

פעילה מרכזית נוספת היא סיגל-אוקסנה אהרוני (40), תושבת נתניה, שעוסקת בעצמה בכלבנות טיפולית ובלכידת חתולים. היא משכנת בבית אמה עשרות חתולי רחוב, שמופנים אליה דווקא מהכלבייה העירונית. "כאשר אני מגיעה ל-40 חתולים וגורים, אני עוצרת ומבקשת לא להפנות אליי יותר", מתארת אהרוני. "בכלבייה יש מרחב מצומצם לחתולים, אין בדיקות, חדרי אשפוז ובידוד לחתולים חולים, וגם לא מכשור רפואי וציוד מתאים, אלא רק לעיקור ולסירוס. אם יש חתול חולה, הוא מדביק את השאר.

"אין לי לב להשאיר אותם בכלבייה כי הם לא ישרדו, לכן אני מעדיפה לקחת חתולים ממנה ולא מהרחוב, ששם אולי איזה פעיל יאכיל את החתולים. יש אצלי חתולים נכים, עיוורים, חולים בצהבת כרונית, ואין להם שום פתרון. עד לפני שנה, עמותת 'הרצליה אוהבת חיות' בנתניה היתה עוזרת בסבסוד טיפולים, אבל היא נקלעה לקשיים כלכליים. אני גם כך מוציאה מדי חודש אלפי שקלים על חול, על אוכל ועל תחזוקה יומית של החתולים. פעם בחודש אני ומתנדבים נוספים מארגנים בקניון דרורים במושב בני דרור ימי אימוץ לחתולים, אבל הכמות שמופנית אליי הרבה יותר גדולה מכמות החתולים המאומצים. זה לא מצב טבעי, והעירייה צריכה לקבל אחריות ולדאוג לחתולייה ראויה".

איך נראית השגרה שלך?

"אין חופשות ואין חיים, מקדישים לחתולים 24/7. אני קמה ב-4:00 לפנות בוקר, לאוכל, מים וניקיונות. יוצאת בבוקר וכשאני חוזרת זה שוב אוכל, מים, ניקיונות וצרכים אחרים שמתעוררים. בשבת, כשכולם במנוחה, אז עושה ניקיון פסח עד השבוע הבא. אני נשואה אם לשלושה ילדים, בני 18, 16 ו-6, וזה לא פשוט. במקום להיות עם המשפחה, אני ב'חתולייה' שהקמתי בבית של אמי. הם יודעים שזאת האהבה שלי ועוזרים לי בימי האימוץ". 

לשפר את המצב

לרינה קיאזימוב (57) מנתניה, פיזיותרפיסטית וקוסמטיקאית, יש בערך 20 חתולים בבית. "אני בנתניה משנת 1994 ועם השנים נחשפתי ליותר ויותר חתולי רחוב, והמצב מחמיר. פעם הייתי מאכילה רק חתול אחד, היום זה כבר עשרות ביום, חוץ מהחתולים אצלי בדירה", אומרת קיאזימוב. "בניתי להם בות'קה קטנה בחצר הציבורית, כדי לתת להם מחסה, במיוחד בחורף, למרות הערות שאני סופגת מהשכנים. הם חושבים שאני 'קוקו' אז מוותרים לי. אין לי רכב, אז אני מפרסמת מודעות אימוץ באתרי אינטרנט ובפייסבוק, בתקווה שיגיעו אנשים ויאמצו את החתולים".  

לפני הבחירות, נפגשו פעילי בעלי החיים עם רוב הסיעות שהתמודדו למועצת העיר והעלו דרישות, במטרה להביא לשיפור המצב, ובראשם תגבור העיקורים והסירוסים. "זה שורש הבעיה. המכסה הנוכחית של החתולים המסורסים והמעוקרים עומדת על 2,500 בלבד, והיא מבוצעת על ידי האגף הווטרינרי ועל ידי קבלן חיצוני" אומר גרינברג, "זו טיפה בים לעומת עשרות אלפי חתולים ברחובות, שמספרם ממשיך לגדול. ברגע שיבוצעו עיקורים וסירוסים במשך כל השנה, ולא כל שלושה חודשים כמו היום, והעירייה תגיע להסכמים עם מרפאות פרטיות ותאפשר לתושבים להביא אליהן חתולים באופן עצמאי, נוכל להשתלט על ההתרבות של חתולי הרחוב".

מימין: רינה קיאזימוב, סיגל-אוקסנה אהרוני וניר גרינברג. "זה נוגע לכולם" | צילום: ידיעות נתניה

אהרוני: "הווטרינר העירוני מתעסק בעיקר בבדיקת המשאיות שמביאות בשר, ושני וטרינרים עושים ביקורות בעסקים בעיר. רק באחרונה גייסה העירייה וטרינרית נוספת, שעובדת פעמיים בשבוע ועושה ארבעה עיקורים ביום. זה מגוחך".

קיאזימוב: "רק ברחוב שלי עיקרתי אצל וטרינר פרטי 250 חתולים. אני גם קונה לחתולים אוכל, תרופות ועושה להם חיסונים. הוצאתי במהלך השנים עשרות אלפי שקלים מכיסי, בלי עזרה מאף אחד. זה כבר פוגע באיכות החיים שלי".

דרישות נוספות של הפעילים הן בין היתר סבסוד טיפולים וטרינריים ("העמותות והפעילים קורסים"); הכפפת האגף הווטרינרי ישירות למנכ"ל העירייה ולא למינהל האכיפה, "שאין לו זיקה לנושא", כפי שקיים היום; הגדרת תפקיד "נאמן בעלי חיים" והגדלת פינות ההאכלה. "יש היום 20 פינות האכלה, שמפוזרות באופן ספוראדי, חתולים לא ניגשים אליהן ובעירייה לא מקפידים למלא בהן אוכל", טוענת אהרוני.

"צריך להגדיל את הכמות באופן ניכר, לדאוג שהן יוצבו במקומות מרכזיים בעיר, כך שחתולים יוכלו להגיע אליהן, לנקות אותן, וכמובן להקפיד למלא אותן באוכל. גם כך הגישה של החתולים לאוכל מוגבלת בגלל הסגירה של פחי האשפה, וכי חלק מהפחים בעיר מוטמנים. נוצר מצב שתושבים מאכילים אותם ונושאים בנטל כספי בלתי-נסבל".

גרינברג: "חשוב לי לומר שמצב בעלי החיים בנתניה נוגע לכלל התושבים, גם בעידן הנוכחי של איש איש לעצמו. ראיתי, למשל, פוסט בעמוד הפייסבוק של שכונת האירוסים, של תושבת שמתלוננת שנכנסים לה חתולים למטבח כדי לחפש אוכל וש'יעזרו כבר עם הטרוריסטים האלה'. מה זה אומר? שהם רעבים ושהריבוי שלהם הוא בעיה של כולם, עדי כדי כך שתושב לא יכול לפתוח חלון. במקום 'קיר זכוכית' באולם המועצה ועוד אומן ביום העצמאות, שווה להשקיע בבעלי החיים".

קיאזימוב: "אני חושבת שמינהל החינוך צריך לעודד את ילדי הגנים ובתי הספר לאהוב בעלי חיים, לטפל בהם ולגלות חמלה כלפיהם. זה יהפוך אותם להיות אנשים טובים, סובלניים ומוסריים יותר, ויפחית את האלימות".     אהרוני: "דרוש פה שינוי מהיסוד של המדיניות העירונית, כדי שהמצב ישתפר, ואז אולי נתניה תוכל לשמש דוגמה לערים אחרות בארץ".

מהעירייה נמסר: "הטענות שהועלו בפנייתכם תמוהות, בפרט עקב העובדה כי ראש העירייה הביאה לפני כמה שנים תורמת לנתניה, לצורך הקמת כלבייה חדשה מהיפות והמפוארות בארץ, העומדת בסטנדרטים גבוהים עם תאים מרווחים ושטחים ירוקים לרווחת בעלי החיים. כמו כן, המחלקה הווטרינרית היא בין המחלקות היחידות בארץ שהקימה תחנות האכלה לחתולי רחוב, ונמצאת בקשר רציף עם מרבית המאכילים. באשר לפעולות עיקור וסירוס יצוין כי העירייה, בשיתוף משרד החקלאות, מתקצבים בכל שנה כ-350 אלף שקלים למטרת עיקור וסירוס חתולי רחוב. בשנים 2017-2014 בוצעו כ-7,000 סירוסים ועיקורים, ובשנת 2018 אושרו לנתניה על ידי משרד החקלאות 2,500 עיקורים. הצפי להתחלת המבצע - חודש ימים

"זאת ועוד. השירות הווטרינרי טיפל בכ-350 חתולי רחוב, כאשר ניתן להביא חתולי רחוב לכל טיפול במחלקה בלי עלות. הכלבייה נותנת מענה בכל שעות היממה, כולל שבתות וחגים, ואף מפעילה וטרינר תורן. במחלקה קיימת מרפאה מושקעת ומאובזרת לטיפול בבעלי חיים בלי בעלים. בכל התאים קיימים תנורי חימום, אשר בימים אלה פורקו לצורך תיקונים. זאת במסגרת היערכות לתקופת החורף. בנוסף, הוחלפו מכלי המים והמיטות, כפי שמתבצע בכל תקופה בשל בלאי. הכלבייה פתוחה לכל, וכן למתנדבים".