ניר (שם בדוי) היה מלא בחרדות לקראת גיוסו לצה"ל. "נראה לי שאני לא מסוגל להתגייס", הוא אמר לי, "אני מרגיש שזאת ממש משימה בלתי אפשרית עבורי".

בשיחות שקיימנו, ביקשתי שיסביר מה מפחיד אותו כל כך.

ניר יודע על זהותו המינית מגיל צעיר אבל מעולם לא דיבר על כך, לא עם הוריו ואחיו ולא עם המשפחה המורחבת. גם חבריו בשכבה לא ידעו שהוא נמשך לבני מינו.

בגיל צעיר הוא חווה חרם חברתי והיה קורבן ללעג, ואת כל זה ייחס להיותו הומוסקסואל.

המחשה: shutterstock

לאורך השיחות הוא השמיע מחשבות שליליות והתייחס לנושא הזהות המינית כאל התמודדות בלתי אפשרית, מה שגרם לו להסתיר את מי שהוא מאחרים ולהימנע מחשיפה בפני משפחתו וחבריו.

הוא מיעט ליצור קשרים והסתפק בחברים מצומצמים מאוד, בגלל החושך שבארון.

הגיוס המתקרב, עבור מי שנמצא עמוק בארון, היווה איום חדש. ניר הרגיש שמדובר במציאות חדשה, שמחייבת אותו להתמודד עם ההסתרה ועם הסוד הגדול שלו.

תהליך יציאה מהארון הוא לעיתים בעל פוטנציאל משברי ודורש כוחות רבים. מדובר בתהליך של קבלה עצמית ובהמשך גם בצעד משמעותי מול המשפחה והסביבה.

בתהליך הטיפולי ניר טען שהגיוס לצבא חשוב ביותר עבורו. יחד עם זאת היה לנו ברור, שבשלב הזה הוא יתקשה להתמודד עם שירות קרבי, שדורש כוחות רבים שאין לו כעת.

ניר ביקש לשוחח עם קב"נ (קצין בריאות נפש) בלשכת הגיוס, ובעצה אחת הוחלט שישרת ביחידה פתוחה קרובה לבית. הדבר נראה כפתרון המתאים לו ביותר מבחינת כוחותיו הרגשיים והנפשיים כיום.

אחרי שנבדק, הוחלט שלא ניתן לשבצו בתפקיד קרבי. במהלך החודשים שקדמו לגיוס ניהלנו שיחות על מה שמצפה לו. עזרתי לו להכיר את מאפייני השירות הצבאי והוא יצא לדרך מצויד בטיפים חשובים להתמודדות עם הטירונות הרגילה שאליה שובץ.

ניר התגייס ולאחר שבוע בטירונות התקשר אליי. הוא סיפר בגאווה ששום דבר לא הפתיע אותו ולא שבר אותו. הוא הרגיש שהוא מסוגל להתמודד עם מה שקורה בצבא ואפילו לא נזקק לבקש זמן לבד במקלחת (מה שחיילים גאים רבים מבקשים על מנת לא להיחשף בפני החיילים האחרים).

די מהר הוא הבין שזהותו המינית אינה מהווה אישיו בצבא, וכשסיפר למ"כית האישית נתקל באמירה ברורה: "אנחנו פה בשבילך בכל מה שתצטרך, אך איננו רואים בך שונה מכל חייל אחר".

השמיים לא נפלו. התברר שהמשימה אפשרית. ניר היה מופתע, אבל בעיקר חש הקלה גדולה.

הצבא בשנים האחרונות הכין את עצמו בידע מקצועי רב ובהכנות סגלים מקצועיות לטובת קבלה של קבוצות מיעוט באוכלוסייה, כמו האוכלוסייה הלהט"בית, וגם לטובת אוכלוסיית הטרנסים, שבעבר בדרך כלל לא התגייסו.

הומוסקסואלים רבים מגיעים לדרגות בכירות בצבא ולסביות נמצאות כבר מזמן בליבת העשייה. אל כולם מתייחסים בצה"ל ללא כל קשר לזהותם המינית, אלא ליכולות המקצועיות, האישיות והפיקודיות בלבד. אני בטוחה שבעתיד נראה טרנסים שכובשים גם הם עמדות בכירות.

הכנה פסיכולוגית נכונה יכולה לאפשר גיוס קל יותר לחיילים שחוששים ומתקשים להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי הצפוי להם. במקרה של ניר דובר בהכנה סביב הזהות המינית, אך ישנן סיבות נוספות מדוע צעירים זקוקים לה, כמו חשש משינה מחוץ לבית, קושי לקבל סמכות ומרות ועוד.

ניר נמצא בשלהי הטירונות ודרכו עדיין ארוכה, אבל כבר עכשיו יש לו כמה סיבות טובות לחייך בגאווה.

הוא יוצא להמשך השירות בתחושה של ביטחון עצמי גבוה יותר, מרגיש טוב יותר ביחס לעצמו וחמוש בנשק חשוב להצלחה: אופטימיות ותקווה.

מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל.

052-3388957