האמת, לא צריך את חג האהבה כדי לדבר או לחשוב על אהבה. היא כל כך נוכחת. מדברים אותה ואודותיה כל כך הרבה, בכל התרבויות לאורך כל הדורות. אנו עורגים ונכספים אליה, מפחדים ממנה.

יש עשרות הגדרות במילון למילה אהבה. מכל סוגי האהבה, האהבה הרומנטית היא הכי מסובכת והכי לא מפוענחת מכולן. בכנות, תפסתי את עצמי לא פעם על חם, חושדת שאני לא ממש מבינה מה זאת אהבה.

חוויתי דברים לא הגיוניים באהבה, כאלה שאם הייתי רואה באיזו טלנובלה הייתי בטח מסתלבטת על התסריטאי שהוא הושפע מיותר מדי סרטים ערביים בילדות, או שהוא עישן הרבה יותר מדי.

(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

-

אז תכלס מה זאת אהבה?
הלכה האזובה לחפש תשובה אצל הארזים, התחלתי עם ביאליק (משורר לאומי אמור לדעת לא?) הוא שאל בשירו המיתולוגי "אומרים יש אהבה בעולם, מה זאת אהבה?" (שאל ולא ענה).

המשכתי לשלמה המלך החכם באדם, שידע את שפת החיות והיו לו אלף נשים אמר (משלי ל' פסוק י"ח): "שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך נשר בשמים, דרך נחש אלי צור, דרך אוניה בלב ים ו.. דרך גבר בעלמה". יש כמה תופעות בודדות שהוא לא הצליח להבין, אחת מהן היא דרך גבר בעלמה. מה ממגנט את הגבר הזה לאישה הזאת דווקא מכל הנשים בעולם. למה דווקא היא? למה דווקא הוא?

אם שני הענקים האלו לא יודעים מה זאת אהבה, אני  מרשה לעצמי להפטיר אנחת רווחה (צרת רבים וזה). אבל יש כמה דברים שאני יודעת עליה.   

יש זוגות שאין להם "שיעור" באהבה. זה פשוט קרה להם וזה שקוף שהם פשוט נועדו זה לזו. הם מתאימים כמו אלוהים והשכינה, כמו כפפה ליד, כמו חומוס לפיתה. הדימוי לא ממש משנה. חלקם הכירו ב.. תיכון (כן כן מסתובבים בינינו כמה בני תמותה שאף פעם לא נשבר להם הלב).

יש זוגות שהאהבה שלהם הפכה למיתולוגית. האהבה הכי גדולה בתנ"ך למשל היא של יעקוב ורחל, (בעיני אחד המשפטים הכי רומנטיים שנכתבו, הוא המשפט שבחרה התורה לתאר את אהבת יעקוב לרחל "ויעבוד יעקוב ברחל שבע שנים והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה", בראשית כ"ט, 20). אהבה היסטורית ענקית היא של נפולאון וגו'זפין.  יש לנו גם אהבות גדולות בנות זמננו כמו של אריק איינשטיין השרמנטי שהכי הכי אהב להיות בבית עם אותה האהובה (סימה שלו) ואותם ההרגלים.

עפ"י מחקרים פסיכולוגיים לאחד מכל עשרים זוגות, כלומר לחמישה אחוז מהזוגות יש ברית אהבה אידילית שכאת, שרק הולכת ומתעצמת עם השנים. עפ"י היהדות בעולמות העליונים הנשמה של האדם מורכבת משני חלקים זכרי ונקבי, כשהיא יורדת לעולמנו היא מתפצלת חצי בגוף של תינוק וחצי בגוף של תינוקת וכל החיים אנחנו מחפשים את שורש נשמה שלנו, את החצי השני שלנו.

הרבה פעמים האהבה מגיעה עם תו מחיר של כיכר המדינה (שברון לב שמותיר נשמה עם פגיעות קלות בשאסי במקרה הטוב או עם טוטאלוס במקרה הרע). לכן יש כאלה שבוחרים להימנע ממנה, בוחרים לשבת על הברזלים של החיים. מוותרים על "דובשה" כדי שהלב שלהם לא יהווה מטרה חשופה ל"עוקצה".

שמעתי פעם תובנה מאישה חכמה. היא שאלה כמה פעמים בחיים אנחנו אמורות לפגוש את זה שביקשה נפשנו, את המישהו של הבידוק (לא המתחזה) פעם? פעמיים? לברי המזל אולי שלוש פעמים. אם זה לא קרה עד עכשיו, זה רק סימן שהסיכוי גדול שזה צפוי לקרות..

לפעמים גם צריך לנשק כמה צפרדעים בדרך עד שאחת מהן תהפוך לנסיך המיוחל  (אגב, אם כבר אז אחסן צפרדעים).

אוקצור, זה בדוק, לאהוב - זה הכי טוב. אז נכון שאלו הם כללי המשחק. לפעמים את תשברי לו את הלב, לפעמים הוא 'יכפכף' את שלך, אבל  מתישהו (זה יעזור ממש אם תאמיני בזה בכל ליבך) הנס הזה יקרה, שניכם תבחרו זה בזו וככל שתכירו יותר האהבה רק תשתבח ותתעצם.

מאחלת לכולנו אהבה גדולה מהחיים. ומכל האהבות, בעיני, האהבה הכי הגדולה והכי קסומה, היא אהבה  של יום חולין. 

ומה סבתא שלי הייתה בטח אומרת על זה: "רק האמיצים באים בשערי האהבה".

 

איילת (איה) בן צבי

יזמית ומפיקה של פסטיבל מחוברות לאימהות ובנות בשנת המצווה 

 http://medraft.activetrail.biz/mechubarot_festival

-