אריאל זילברברג | צילום: אסף פרידמן

למה נתניה?
"גדלתי וחונכתי ברמת פולג בנתניה. העיר הזאת התפתחה בצורה מטורפת. אני גדלתי בסביבת הים וזה מה שנתניה מסמלת בעבורי. אני אשמח לגדל את המשפחה שלי בעתיד בנתניה, העיר שבה גדלתי"

משהו מיוחד שקרה לך?
"לפני כמה זמן הגיע לעסק שלי, Silber’s Fine Jewelry, לקוח עם בקשה יוצאת דופן, ורצה שנייצר לו טבעת ענקית בצורת ראש של נמר. זה היה הזוי, בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל זרמתי איתו, ועבדתי על הבקשה שלו עם המודליסט שלנו במערכת תלת-ממד מיוחדת שיש לנו במקום. משם זה נשלח לבית יציקה. שם מנקים את הזהב מכל הלכלוך והפחת, מוסיפים אבנים אצל המשבץ, ועושים לזה סיומת יפה. בסופו של דבר יצאה לו טבעת יפה מאוד ומיוחדת, הלקוח יצא מרוצה מאוד וזה הכי חשוב"

מה הכי גרוע כאן?
"אמנם זה מדהים שהעיר מתפתחת והולכת קדימה ולא נשארת במקום, אבל הסביבה הביתית, החמימה והקרובה, שבה כולם מכירים את כולם, משתנה ונפגעת קצת, וזה כבר לא כמו פעם, כי הקהילה השתנתה והשכונתיות, במובן הטוב של המילה, פחות קיימת וזה מבאס"

מה נתנייתי בעינייך?
"בעיקר הדיבור המיוחד, הסלנג וצורת ההתנהגות. איך שבן-אדם מרים את הטלפון, לדעתי אפשר לזהות אם הוא מנתניה, זה משהו מיוחד. עבדתי בחיי הלילה כמה שנים, והייתי מזהה אנשים נתנייתים"

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"אין לי האמת מישהו ספציפי. אני חושב שהיית שמח לשבת לדרינק עם כל בן-אדם שיכול לתרום לי משהו, או לעניין אותי, וכל בן-אדם שהייתי יכול ללמוד ממנו איזה שיעור, הייתי שמח לשבת איתו"

מה המקום האהוב עליך בעיר?
"הצוק בחוף פולג. זאת הפינה האהובה עליי מאז הימים בבית ספר. אני זוכר שלפעמים, כשהייתי קצת יותר עצבני, זה היה מקום המפלט שלי, שבו הייתי יושב ונרגע. זה גם כמובן המקום הכי כיפי לשבת בו לבירה עם חברים, וכמובן הים הופך את זה למושלם"