"אנחנו נמצאים בשעת חירום. צריכים לעצור ולהציע הצעות אופרטיביות". אבבץ' מלקו, עובדת סוציאלית בת 40 מנתניה, שעלתה לארץ בגיל 12 מאתיופיה, כתבה את הדברים בפוסט אישי, במהלך המחאה של קהילת יוצאי אתיופיה שפרצה בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל.

בשיא הסערה היא החליטה להקים קבוצת נשים בנות העדה, מנהיגות ופורצות דרך, מכל רחבי הארץ, כדי להעלות לתודעה הציבורית את בעיות הקהילה, ולהציע פתרונות מעשיים למשבר הגדול שפרץ בקרב בני העדה האתיופית.

אבבץ' מלקו. צילום: אסף פרידמן

מדברות בשקט

מלקו מקימה קבוצת נשים בנות העדה, אקדמאיות בעלות השפעה בקהילה, כדי לנתב את המחאה למעשים לטובת בני הקהילה. "כשראיתי את ההפגנות, לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים, והחלטתי לתרום את חלקי במחאה, גם אם לא יצאתי אל השטח. חשבתי לקחת את המחאה לכיוון של דיונים, שבהם ישתתפו נשים מנהיגות מהקהילה, ובהם נדון כולנו יחד בבעיות שלנו, ונציע פתרונות".

התגובות לא איחרו לבוא. יותר מ-20 נשים מכל רחבי הארץ הצטרפו לקבוצה, שתתכנס לראשונה בימים הקרובים. לדברי מלקו, נשים רבות יצרו אִתה קשר, ואמרו לה שהן מצטרפות אליה במאבקה השקט והעיקש. "זה היה מרגש מאוד ומחמם את הלב, כשנשים שאני לא מכירה התקשרו, עודדו אותי ואמרו לי: 'לכי על זה', 'אנחנו אִתָך' ו'יש לנו הכוח לשנות'. זה מחזק, תומך ומעודד".

מלקו, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בשכונת עמליה בנתניה. היא נחשבת כפורצת דרך ברמה האישית והציבורית. מאז שעלתה ארצה עם בני משפחתה, הציבה לעצמה מטרה: להראות לכולם שהשמיים הם הגבול.

היא עלתה ארצה בשנת 1991. בהתחלה התגוררה במרכז קליטה באשקלון, ולאחר מכן עברה עם משפחתה למרכז קליטה בבאר שבע. משם עברו לחדרה, ולאחר שהתחתנה עברה לנתניה. יש לה תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בטיפול קליני בילדים, מאוניברסיטת תל אביב.

בגיל שמונה, כשהייתה תלמידה בבית ספר באתיופיה, מספרת מלקו, היא גילתה מהי מנהיגות, הן חברתית הן לימודית. "אימא שלי ז"ל תמיד אמרה לי, שאפילו אם ישימו אותי לבד במדבר, אסתדר. המשפט הזה מלווה אותי מהיותי ילדה, והוכחתי לאמי שמה שהיא אמרה היה נכון. כתלמידה תמיד הייתי מובילה בכל התחומים. תמיד עזרתי לילדים חלשים בלימודים, התנדבתי, ותמיד נתתי מעצמי".

לדבריה, ביום הראשון לעלייתה ארצה, היה לה ברור שתוך שבועיים היא חייבת ללמוד את השפה. "תוך שבועיים כבר הבנתי מה המורה רוצה ממני, וכעבור חודשיים רכשתי את השפה. שלחו אותי לפנימייה, וממנה יצאתי עם בגרות מלאה בהצטיינות. מיד אחרי הבגרות החלטתי לעשות שירות לאומי בתחום החינוך, ועזרתי לילדים מוחלשים".

דרוש שינוי

כיום מלקו עובדת בעיריית נתניה, כעובדת סוציאלית, וגם כיועצת ארגונית ומנחת סדנאות והרצאות בליווי אישי. היא משמשת כמנהלת פרויקט "נושמים לרווחה ומרכז עוצמה" — פרויקט לשינוי ולהעצמה לאוכלוסייה שסובלת מעוני ומהדרה, במסגרת מינהל הרווחה בעיריית נתניה, בשותפות עם משרד הרווחה, עם הג'וינט ועם קרן רש"י. בעבודתה היא מטפלת במשפחות נזקקות.

מלקו מעידה על עצמה שכל חייה היא פועלת למען החברה בכלל, ולמען הקהילה האתיופית בפרט. "אני אישית לא השתתפתי במחאה וכל בני משפחתי כן השתתפו. אבל לא יכולתי לראות מה שהתרחש בשבוע שעבר ולהשאיר את זה במקום של חוסר אונים ושל תסכול. לקום ולעשות — זה דבר שתמיד בוער בי מבפנים. אני מאמינה שניתן לעשות שינוי גם בטווח הקצר, וגם בטווח הארוך, ברמה המערכתית והמדינית".

לא היה לה קל לראות את מה שהתרחש ברחובות המדינה, כאשר אלפי צעירים מתוסכלים וכועסים מבני העדה יצאו להשמיע את קולם. "אני לא דוגלת באלימות, אבל לא יכולתי להישאר אדישה. אלה היו מראות מזעזעים, שאני מכירה. האמנתי שיש לי הכלים והיכולות לתרום את חלקי למחאה. קיבלתי החלטה שאני פועלת באופן נקודתי. אני יכולה להשפיע ולתרום לבני העדה שלי את כל מה שלמדתי, ואת הניסיון שצברתי, הן ברמה המקצועית, הן בניסיון האישי".

הופתעת מהמחאה ואיך שהתנהלה?

"לא הופתעתי, כי כך נראים כאב ותסכול. המחאה ביטאה כאב קשה מאוד. אני מבינה שאנשים, שנלקחה מהם זכות בסיסית והם סובלים מחוסר שוויון, יביעו את התסכול שלהם באמצעות מחאה. כך נראית מחאה לאורך ההיסטוריה. אני לא דוגלת באלימות, וברור לי שאלימות לא פותרים באלימות. אבל המחאה הזאת היא רמזור אדום. אנחנו כחברה צריכים לעשות בדק בית ברמה האישית, המשפחתית וגם כמדינה".

מלקו מפנה אצבע מאשימה גם כלפי החברה הישראלית בכלל, שבנסיבות מסוימות שופטת חברי קהילות על פי מוצאם וצבע עורם. "בחברה יש תפיסה מעוותת, שעל-פיה מגדירים את האדם על פי הצבע שלו ולא על פי יכולותיו וכישוריו, ולא על פי היכולת לראות את האדם כאדם באשר הוא. אני גאה להיות בצבע שלי, אוהבת את התרבות ואת הערכים שעליהם גדלתי, ואני הולכת בראש מורם וזקוף. למי שיש בעיה בתודעה ובתפיסה שלו, זאת הבעיה שלו, ושיעשה בדק בית.

"אסור לנו כחברה לקבל את הפילוג, את ה'אנחנו' ואת ה'הם'. התדמית השלילית שהודבקה לתגובה, שנבעה מתוך כאב ותסכול, ונצבעה בצבע של כל הקהילה, אינה נכונה, וזה ממש חמור ומנותק מהמציאות. אנחנו לא אלימים, יש לנו ערכים של דרך ארץ ותרבות יפה".

אף שמלקו רואה בעצמה סיפור הצלחה, הוא אומרת, כי בדרך עמדו בפניה המון חסמים, אתגרים וקשיים, שלא כל אחד יכול להתמודד אִתם, להצליח ולשרוד. "ההצלחה שלי היא בזכות ההורים שלי, שתמיד האמינו בי. המשפט שאמי ז"ל אמרה לי: 'אבבץ', גם במדבר תסתדרי כי אני מכירה את היכולות שלך' ימשיך ללוות אותי כל חיי".