תושבת נתניה יצאה לטיול במסגרת עבודתה, אלא שבמקום יום מהנה עם חבריה לעבודה היא חוותה מפח נפש. במהלך הטיול היא נפלה ונפצעה. בעקבות זאת החליטה לתבוע באמצעות עורך הדין יהודה אדרי את מקום עבודתה, את חברת הביטוח של מעסיקתה ואת החברה שאירגנה את הטיול.

המקרה אירע במהלך טיול בצפון. המסלול התחיל בהליכה לכיוון נחל "בניאס". לאחר כ-20 דקות התובעת ויתר המשתתפים הגיעו למאגר מים להירגעות, לפני הכניסה לנחל עצמו. כשהסתיימה ההפסקה והתובעת החלה לצעוד לכיוון מסלול ההליכה, בהתאם להנחיית המדריך, היא נפלה והחליקה על האבנים הרטובות. היא נפגעה בכל חלקי גופה, בעיקר בפלג גופה הימני וברגל ימין, וסבלה בין היתר משבר בצוואר הירך.

נחל בניאס. העובדת החליקה על האבנים הרטובות | צילום: Shutterstock

התובעת טוענת, כי לא פונתה לקבלת טיפול רפואי ראשוני אף שביקשה כי יפנו אותה. לדבריה, נאמר לה על ידי מארגני הטיול, כי האוטובוסים נמצאים בסוף המסלול. העובדת נאלצה ללכת כברת דרך בעוד חבריה מסייעים לה ותומכים בה.

העובדת טוענת, כי במקום לא היה חובש כפי שצריך היה לעשות, והיא נאלצה ללכת כשישה קילומטרים למרות פציעתה, כאשר במהלך הליכתה חשה כאבים עזים בפרק ירך ימין. לטענתה, גם בהמשך לא פונתה לקבלת טיפול רפואי ראשוני, ואחד מחבריה נאלץ לסחוב אותה על גבו עד אשר לא יכול עוד לשאת אותה. רק לאחר מכן הוזעק חילוץ.

בתביעה נטען, כי גם הפינוי עצמו בוצע על ידי איש שמורת הטבע והגנים, ולא על ידי חובש מקצועי. עוד נטען, כי הפינוי היה ברכב פרטי (ג'יפ) ולא ברכב מגן דוד אדום, על אף מצבה הרפואי הקשה של התובעת; כי העובדת נאלצה לנסוע לקבלת טיפול רפואי בעודה יושבת ברכב כאובה ובלי יכולת לזוז, וכי היא לא פונתה לבית החולים, אלא למיון ראשוני, ורק לאחר מכן הופנתה לבית החולים.

עו"ד יהודה אדרי

התושבת טוענת, כי לא קיבלה הוראות בטיחות ו/או הדרכה פרטניים טרם היציאה לטיול, בייחוד כשמדובר במסלול המשלב הליכה למרחק ושחייה באגם.

מומחה רפואי שאליו הופנתה קבע קשר ישיר בין התנהלות הנתבעים לבין החמרת הפציעה שממנה סבלה התובעת. לדבריו, עקב דריכה והעמסת יתר על פרק הירך השבור, ועקב אי פינוי וטיפול בזמן, נגרם נזק קשה לפרק ירך אשר בגינו התובעת נאלצה לעבור ניתוח להחלפה של פרק ירך ימין.

לפני הגשת התביעה לבית המשפט, הוגשה על ידי עו"ד יהודה אדרי תביעה לביטוח לאומי למיצוי זכויותיה של התובעת כנפגעת תאונת עבודה. במהלך השנים שולמה לתובעה קצבה של 100% נכות מעבודה, לשנתיים, ובסיום השנתיים הוכרה כבעלת 35% נכות לצמיתות.

התובעת דורשת מהנתבעים פיצוי בגין הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות, הוצאות עזרת הזולת והוצאות נסיעה וניידות.