צב ים ענק, המצויר על גדר של מתחם בנייה, מקבל את פני הבאים בשערי שכונת עיר ימים בנתניה. זוהי עבודתו של הצייר אלעד זבולון, המתמחה בציורי קיר. הוא התבקש לבוא ולשפר את חזות השכונה, הזרועה אתרי בנייה וגדרות המקיפות אותם. צב הים הוא הראשון מציורי הקיר הרבים המתוכננים בשכונה המתפתחת.

אלעד זבולון ליד הציור של הצב. צילום: אסף פרידמן

יוזם הפרויקט הייחודי הוא אילן ירוס, תושב עיר ימים, שראה את השכונה שבה הוא מתגורר מתמלאת בהדרגה באתרי בנייה רבים, המוקפים גדרות משמימות ולא נעימות למראה. כשהביט מחלון דירתו על השכונה, עלה במוחו רעיון, להכניס קצת צבע לנוף. הוא שיתף ברעיון את חברת המועצה, טלי מולנר, וחיבר אותה אל הצייר אלעד זבולון, המתמחה בציורי קיר.

מולנר פנתה עם היוזמה אל הקבלן יקי בריגה, האחראי לבניית פרויקט "פיאנו" בשכונה, וכך יצא לדרך ציור הקיר הממוסד הראשון על גדרות אתרי הבנייה בעיר, הפעם בפרויקט "פיאנו". בהמשך, מספרת מולנר, מתוכננים שיתופי פעולה עם קבלנים נוספים, בשכונת עיר ימים ובאזורים אחרים ברחבי העיר.

להחיות את הגדר

ירוס, צלם במקצועו, אומר כי הרגיש צורך עז לראות קשת צבעים מגוונת יותר בנוף של שכונת עיר ימים, שמאכלסת בימים אלה עשרות אתרי בנייה. "באחרונה שמתי לב, שהשכונה הולכת ומתמלאת בקירות משעממים. כצלם, שהוויזואליות חשובה לו מאוד, חשבתי, איך אפשר להוסיף קצת צבע וגיוון ולשנות את הנוף. השם הראשון שעלה בראשי, של אומן שיכול ליצור שינוי בנוף, הוא שמו של הצייר המוכשר אלעד זבולון, שאמו מתגוררת בשכונה שלנו", מספר ירוס. "פניתי למולנר והצעתי לה שנעשה שיתוף פעולה עם אלעד, שיוסיף לנו צבע בנוף ושמחה בעיניים".

מולנר השיבה לרעיון בשמחה. "מהרגע שקבלן מקבל פרויקט, ועד שהוא מתחיל לבנות אותו בפועל, עוברות שנים. למעשה, קבלנים לוקחים שטח גדול מאוד מהשכונה ומגדרים אותו, ואנחנו התושבים צריכים לחיות עם מראה מכוער למדי, של גדר מתכת לבנה שמתפרשת על פני קילומטרים. לכן, הרעיון לגוון ולהחיות את הגדרות הלבנות, באמצעות ציורי קיר, הוא רעיון שמיטיב מאוד עם העין ועם הסביבה", מנמקת מולנר, ומציינת כי גם לקבלנים יש אינטרס לשתף פעולה: "רבים מהקבלנים מבינים לגמרי שהם חלק משכונה, וששיתוף פעולה עם יוזמה כזאת יכול להיות הדרך שלהם להראות, שהם אכן עם הפנים לקהילה ולסביבה. מדובר בסיטואציה שבה כל הצדדים מרוויחים".

בריגה, הקבלן הראשון ששיתף פעולה עם היוזמה, מסביר, כי הרעיון משתלם לקבלנים גם מבחינה כלכלית. "הפסקנו למתג את הגדרות של אתרי הבנייה, כי כשממתגים גידור של פרויקט, מחויבים בנתניה באגרת שילוט, כך שפתרון ציורי הקיר נותן מענה יצירתי, שגם אינו כרוך בתשלום של אגרת שילוט, וגם נראה יפה ואינו מותיר את הגדרות חשופות. כמו כן, אלעד, הצייר, הציע להחיל את הציורים גם על גדרות או על מקטעים מסוימים שהם לא זמניים, אלא על משהו קבוע, ואחרי שראינו את הציורים שלו, בהחלט נשקול את ההצעה לחיוב".

קירות מדברים

זבולון, 35, הצייר שנבחר למשימה, הוא ירושלמי במקור, שמתגורר כיום במושב מצליח, דרומית לרמלה. הוא מספר שהוא מצייר מאז שהוא זוכר את עצמו. ציורי קיר, לדבריו, היו דריסת הרגל הראשונה שלו בתחום, כאשר בתור ילד התבקש על ידי חברים ומשפחה, שזיהו את הכישרון שלו, לצייר על קירות בתיהם. "התחלתי מדמויות מצוירות שהיו פופולריות אז, כמו טוויטי וטאז, ולאט לאט, כשתחומי העניין שלי התפתחו, גם הציורים שלי התבגרו ונהיו מגוונים יותר", הוא מספר.

כשגדל, התמקצע בתחום האומנות; במשך שש שנים למד ציור ורישום במוזיאון ישראל בירושלים, ולאחר מכן סיים תואר בעיצוב גרפי. לפני שש שנים חזר במקרה לאהבת ילדותו, ציורי הקיר, כשמכרה בעלת סטודיו לכושר הזמינה אותו לצייר על קירות הסטודיו שלה.

"הקיר שהיא ביקשה שאצייר עליו היה בגודל של שמונה מטרים על שמונה מטרים. זאת הייתה הפעם הראשונה שציירתי ציור על קיר שלם בגודל כזה. היא אהבה את התוצאה. זה התחיל להתגלגל מפה לאוזן, ואנשים התחילו להזמין אותי לצייר על קירות בתי העסק שלהם. תוך כדי העבודה, התמקצעתי בטכניקה של Air Brush, מעין אקדח שמתיז צבע", הוא מספר.

מקירות פנימיים, שנמצאים בתוך מבנים, נדדה סקרנותו של זבולון גם לקירות חיצוניים, והוא החל לחקור את עולם הגרפיטי. "נסעתי לגרמניה, מדינה שבה גרפיטי רווח ומקובל מאוד, וביליתי שעות וימים בהתבוננות על הדרך שבה אומנים עובדים שם. קיבלתי הרבה השראה, וכשחזרתי לארץ, פיתחתי את זה בעצמי, ומאז גרפיטי זה העיסוק העיקרי שלי, התאהבתי בזה. אני עושה כל מיני דברים שקשורים לתחום. באחרונה, למשל, העברתי סדנת גרפיטי על גלשנים, אבל אני הכי אוהב לצייר ציורים ענקיים, שמתפרשים על קירות שלמים".

קישוט סביבתי

זבולון מספר, שכאשר מולנר פנתה אליו עם רעיון ציורי הקיר על גדרות של אתרי בנייה, הוא הגיב בחשש מסוים. "בהתחלה התעורר בי פחד שעוברי אורח, שיראו אותי, יחשבו שאני משחית את הגדרות. זה מה שעצוב, שהרבה אנשים, בישראל במיוחד, לא מבינים שגרפיטי זה כבר מזמן לא ונדליזם, זאת אומנות. זאת פלטפורמה אמיתית להעביר מסר באופן חזותי.

"הייתי ממש רוצה שאנשים, ובמיוחד בעלי עסקים, יפתחו את הראש להבין עד כמה גרפיטי הוא כלי לדבר לקהל. החלום שלי זה לצייר על בניין שלם, על איזה גורד שחקים בתל אביב, נניח, בניין שאנשים עוברים באיילון ורואים אותו. הייתי ממש רוצה שזה יהיה מקובל בארץ. אולי באמצעות הפרויקט הזה, שהוא בסך הכול פרויקט חיובי מאוד ולמען הקהילה והתושבים, אנשים יתחילו להבין שאין שום סיבה להתנגד לזה".

הציור הראשון של זבולון, על גדרות אתר הבנייה של פרויקט "פיאנו" של בריגה, היה ציור של צב ים. "חיברתי את הציור לנושא ההתחממות הגלובלית שנמצא עכשיו בכותרות, בהקשר של החובה לשמור על הטבע ועל איכות הסביבה", מסביר זבולון. "זה התחבר לי לנתניה כעיר של ים, לשם של השכונה 'עיר ימים' ולמיקום שלה, קרוב מאוד לים. באמצעות הציור רציתי להעביר מסר של 'תראו אילו חופים יפים יש לנו, ממש כאן ליד הבית, תשמרו עליהם', ולהעלות את המודעות לבעלי החיים שהים הוא הבית שלהם".

מולנר הסבירה, כי בימים אלה היא עובדת כדי לחבר את זבולון לקבלנים נוספים. "נתחיל בעיר ימים ובפולג, ונצא החוצה גם לפרויקטים נוספים ברחבי העיר. אני מאמינה שתהיה לכך היענות. כמו כן, אבדוק אפשרות לקשט גם את הקירות במעברים התת-קרקעיים בעיר ימים. לפעמים אנחנו נתקלים בציורי קיר חסרי תוכן, קיטשיים וחסרי עניין, והרבה פעמים זה מה שעולה לראש כשחושבים על גרפיטי. ברגע שיוצרים ציור שבאמת משתלב עם הסביבה, ויש לו משמעות ותוכן, הגרפיטי הופך להיות קישוט סביבתי, תוספת חיובית לנוף, לכל דבר ועניין. אני בהחלט לוקחת את זה כפרויקט ואעבוד לקדם אותו, בהתחלה בפולג ובעיר ימים. אחר כך, בתקווה, התכנון הוא לצאת גם ליתר השכונות והאזורים בעיר. מלבד בריגה, גם הקבלן י.ח דמרי הביע נכונות לשתף פעולה, ואני ממשיכה הלאה, לנסות ליצור מגעים עם קבלנים אחרים".