בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, הפך בית ספר "אלומות", בשכונת נאות גנים בנתניה, לבית ספר דמוקרטי צומח, הראשון מסוגו בעיר. כיום הוא מונה כ-150 תלמידים, כאשר שכבות א'-ג' לומדות בחינוך דמוקרטי מלא, ושכבות ד'-ו' לומדות במערכת רגילה, שמשולבים בה עקרונות החינוך הדמוקרטי. המטרה היא שבעוד שנים ספורות בית הספר יכלול תלמידים משכבות א' ועד י"ב.

כשביקרנו השבוע במקום, התקיימה פעילות לחג החנוכה, שהעבירו נערים ונערות מבית הספר הדמוקרטי "לב השרון". כל ילדי בית הספר השתתפו בהפעלות, שכללו הכנת סופגניות, ריקוד, ציור, תיאטרון, טריוויה, "חפש את המטמון", ועוד. לדברי הצוות, נעשים שיתופי פעולה רבים עם בתי ספר דמוקרטיים אחרים, שמעשירים את שגרת הלימודים. עוד דוגמה לשותפות כזאת היא השתתפותם של תלמידי "אלומות" במצעד האקלים, שהתקיים באוקטובר השנה בשוהם, ובו נכחו נציגים מבתי ספר דמוקרטיים מכל הארץ.

תלמידים בפעילות. השבוע בבית הספר | צילום: אסף פרידמן

ג'אגלינג וקומיקס

שיחה עם המנהלת ועם הצוות החינוכי מגלה התייחסות שונה, גם ברמה המילולית, למוסד החינוכי. "בית" ולא "כיתה", "חונכת" ולא "מחנכת", "קורסים" ולא "שיעורים", "בית חינוך" ולא "בית ספר". בכל בית לומדים ילדים מהשכבות א', ב' ו-ג', ויש להם אותה החונכת. במקצועות הליבה: אנגלית, מתמטיקה ושפה, לומדים הילדים לרוב בקבוצות הומוגניות של שכבת הגיל שלהם. בקורסי הבחירה, הקבוצות הטרוגניות, ולומדים בהן תלמידים משכבות גיל מגוונות. הקורסים שלומדים הילדים כוללים דרמה, טיפול בגינה, ג'אגלינג, קומיקס, ובקרוב גם סדנאות אפייה וכלבנות טיפולית. בבית הספר יש מרחב אומנות פלסטית, ועתיד להיבנות בהמשך גם מרחב חצר, בדגש על מיחזור.

"החינוך הדמוקרטי מבוסס על שלושה עקרונות מרכזיים", אומרת מנהלת בית הספר, אורית מוקה-בליטנטל. "הראשון, חינוך אישי. לכל אחד מהילדים יש חונכת אישית, שהיא, למעשה, מלווה את הילדים ונמצאת בקשר יום-יומי איתם ועם הוריהם. החינוך האישי בא לידי ביטוי בכך שאנו מגלים מהן החוזקות הייחודיות של כל ילד, נותנים להן מקום ומטפחים אותן. העיקרון השני הוא בחירה מושכלת. התפיסה שלנו היא, שככל שהילד מתבגר, כך הוא הופך להיות עצמאי יותר. הילד בוחר את מערכת השעות ואת הוועדה הבית-ספרית שבה הוא רוצה להיות. הבחירה היא באחריותם האישית של הילדים, וזה משתקף בשיח השוטף איתם. העיקרון השלישי הוא קהילה דמוקרטית, הכוללת ילדים, הורים ואנשי צוות, שמאפשרת קבלת החלטות משותפת והתפתחות אישית".

למה דווקא בית ספר דמוקרטי? במה הוא עדיף על מוסדות החינוך הרגיל?

"הייחודיות של בית הספר הדמוקרטי נעוצה בעיקר במעורבות של הילדים ושל ההורים. זה הבית שלהם. הם מרגישים אקטיביות ואחריות כלפי הנעשה בבית הספר, וזה מרכיב חשוב. יש שוויון בין הצדדים: הצוות, התלמידים וההורים. יש ערבי קהילה שבהם משתתפים צוות חינוכי, הורים וילדים. בערבי הקהילה אנחנו בונים, בשיתוף תנועת תרבות, את החוקה של בית הספר, שתיכנס לתוקף בשנה הבאה.

"יתרון נוסף הוא הדגש על מה שנכון לכל ילד. מובן שזה לא אומר שהילדים יכולים לעשות מה שהם רוצים. יש גבולות ואכיפת כללים, אבל אנחנו מכירים בכך, שלכל ילד — הדרך הנכונה בעבורו. יחד איתו אנחנו מבינים מה היא, ולא מחליטים בשבילו. עוד ייחוד הוא האקטיביזם החברתי והחשיבה הביקורתית. אנחנו כל הזמן מדברים על כך, שאנחנו חלק מחברה, ושיכולה להיות לנו השפעה עליה. דבר נוסף שמיוחד כאן הוא שילדים מלמדים ילדים, בשיעורים או בהפסקות פעילות. זה מקדם את הילדים הקטנים שלומדים, וגם מעצים את הילדים שמלמדים".

החלטת פרלמנט

אחד הביטויים הבולטים ביותר לעקרונות שעליהם דיברה המנהלת הוא הוועדות הבית-ספריות. הוועדות בבית הספר רבות: ועדה ירוקה, ועדת משמעת, ספורט, טיולים, אירועים וטקסים, טיפול בבעלי חיים, תקשוב ופרסום, גישור, קישוט, חוקה ופרלמנט. בכל ועדה חברים תלמידים, מורים והורים. יושבי ראש הוועדות הם תלמידי כיתה ו'. בתחילת השנה נערך בבית הספר "שוק ועדות", שבו הילדים וההורים בחרו באיזו ועדה הם רוצים להיות. באמצעות הוועדות הללו, הילדים שותפים בניהול השוטף של בית הספר, כל אחד בתחום שבו בחר. הוועדות מתכנסות פעם בשבוע, מקדמות יוזמות, ואפילו מגייסות תקציבים לפעילויותיהן. למשל, בוועדה הירוקה החליטו התלמידים לצאת ליום ניקיון חופים.

 צילום: אסף פרידמן

"לשם כך, הילדים פועלים כדי להשיג אישורים ולגייס מימון להסעות. הם החליטו שאת הכסף הם יגייסו באמצעות מכירת מוצרים שיכינו מחומרים ממוחזרים. בוועדת הפרלמנט, שממונה על איסוף הצעות לדיון ועל קבלת החלטות בנושאים למיניהם הקשורים לבית הספר, מוודאים הילדים את חוקיות ההצעות ואת היתכנות יישומן. "יש מקרים יוצאי דופן, שבהם בית הספר ישנה את החלטת הפרלמנט", אומרת מוקה-בליטנטל. "לדוגמה, לוועדת הפרלמנט עלה נושא המשחק בקלפים בהפסקות. לאחר דיון, הוחלט לאפשר לשחק בקלפים, ונבנו כללים מפורטים שמשותפים לכולם. אחרי חודש, ראינו שילדים אינם נוהגים על פי הכללים, מה שהביא לאיחורים רבים לשיעורים. לפיכך, ביטלנו את האפשרות לשחק בקלפים בהפסקות. הסברנו שדמוקרטיה אינה אנרכיה, ומאחר שהתלמידים לא עמדו בכללים, אנו נאלצים לבטל את ההחלטה. יש כאן כל הזמן שיח, שמבטא את האיזון בין בחירה חופשית לבין גבולות, תקנות וכללים. אנחנו מקפידים כאן מאוד על המסגרת".

כשהוחלט להפוך את "אלומות" לדמוקרטי עלו טענות, שעל-פיהן, גישת חינוך זו, שנתפסת כאליטיסטית, לא מתאימה לשכונת נאות גנים. נטען, כי הקמת בית ספר דמוקרטי בשכונה עלולה לגרום לכך שילדים רבים שלא גרים באזור יבואו ללמוד בבית הספר, ואילו ילדי השכונה יבחרו ללמוד במקומות אחרים.

"קודם כול, יש הרבה בתי ספר דמוקרטיים שהם בתי ספר ציבוריים לחלוטין, ואינם אליטיסטיים. בית הספר שלנו הוא אחד מהם. אין תשלומי הורים נוספים, מעבר לתשלום הבסיסי המשולם בכל בית ספר, והעירייה ומשרד החינוך תומכים בבית הספר, כדי לאפשר את זה. שנית, רוב התלמידים בבית הספר גרים בשכונת נאות גנים. נכון שהגיעו ללמוד כאן השנה גם תלמידים מרחבי נתניה, וממקומות אחרים בשרון, שהוריהם מאמינים בחינוך הדמוקרטי, אך אני חושבת שהאינטגרציה הזאת היא דבר טוב. חוץ מזה, התפיסה הדמוקרטית, גם אם אינה מתאימה לכל הורה, היא מתאימה לכל ילד. דרושה היכרות וחיבור לגישה, אבל, כמובן, החינוך הדמוקרטי מתאים לכל שכונה ולכל אזור. חשוב לי לציין, כי להורי השכונה אכפת מאוד מבית הספר. הם אוהבים אותו ותומכים בו מאוד, כך שיש מעורבות ושותפות. בית הספר לא יכול להיות אליטיסטי כשהוא מחובר כל כך למקום שהוא נמצא בו, ושהקהילה היא חלק מרכזי ממנו".

כיצד הצוות הוותיק קיבל את המעבר מבית ספר רגיל לדמוקרטי?

"יש כאן צוות מדהים ומיוחד, שחלקו נמצא בבית הספר כבר עשרות שנים. רוב אנשי הצוות הוותיקים היו פתוחים לשינוי, ונתנו לו הזדמנות. לכל המורות של בית א'-ג' נערכה השתלמות בקיץ, שבה הן למדו את עקרונות החינוך הדמוקרטי. לצוות הקיים הצטרפה רכזת פדגוגית חדשה, שבאה מרקע דמוקרטי. המורות הן שותפות מלאות להחלטות המתקבלות בבית הספר. חוץ מזה, יש לנו השתלמות מוסדית, שבמהלכה אנו לומדים ומבקרים בבתי ספר דמוקרטיים אחרים. אנחנו גם מקבלים ליווי שוטף וצמוד מיעקב הכט, ממובילי החינוך הדמוקרטי בארץ, ומאמרי אביטן, מארגון 'ערי חינוך', ארגון המפתח חדשנות חינוכית ושיתופי פעולה לשם יצירת ערך חברתי, סביבתי וכלכלי".

זה נכון שהיה גל עזיבה של תלמידים מתחילת השנה?

"לא הייתי מגדירה זאת כגל עזיבה. הייתה עזיבה שמאפיינת את בתי הספר הדמוקרטיים באופן כללי, בשלבים הראשונים. הלמידה החינוכית-הדמוקרטית אינה הלמידה הרגילה — היא מתקיימת בכל מקום, ולא רק דרך חוברות ומחברות. כמו כן, בבתי ספר דמוקרטיים, בחודשים הראשונים, יש בנייה של מערכת אישית, בחירת חונכות וכניסה לשגרה של הקורסים. אלה דברים שדורשים זמן. היום אפשר לראות את הפירות, את הלמידה שמתקיימת כל הזמן ובכל מקום, ואת השיח של הילדים. למעשה, אנחנו מתכננים לצמוח עם הילדים וההורים יחד עד כיתה י"ב, כך שהורה שבוחר ומאמין בחינוך הדמוקרטי, נשאר איתנו הרבה שנים, ואף מעורב בנעשה בו".

מה האתגרים הניצבים בפני בית הספר?

"כשנפתחה השנה, האתגר העיקרי היה, שרוב האוכלוסייה באמת לא הגיעה מתוך בחירה בחינוך הדמוקרטי, אז חובת ההוכחה הייתה עלינו. היה עלינו לחבר את הילדים ואת ההורים לשיטת החינוך הזאת, ולהוכיח שהיא טובה לכולם. התקדמנו בזה מאוד, ואנחנו ממשיכים בדרך. עוד אתגר הוא העובדה, שהצוות החינוכי קטן, ובשל כך ההיצע והמגוון של הקורסים מוגבל. יש לנו הרבה מתנדבים, ביניהם הורי בית הספר, דבר שמסייע לנו להתגבר על המגבלה הזאת במידה מסוימת".

מה היעדים לשנה הבאה?

"בשנה הבאה אנו שואפים לקדם כאן למידה מבוססת פרויקטים, מרכזי למידה עצמאיים, הקמת מרחב חצר חוץ-כיתתי, פיתוח למידה על ידי מנטורים מקצועיים במרחב העירוני, והמשך עידוד של שיטת 'ילדים מלמדים ילדים'. אני מאמינה שבשנים הבאות, מספר התלמידים בבית הספר יגדל באופן ניכר, ושבזכות הביקוש הגדול תתקיים הגרלה, כפי שקורה בכל בתי הספר הדמוקרטיים ברחבי הארץ".

בחודשיים הקרובים יתקיימו בבית הספר הדמוקרטי "אלומות" שלושה ימים פתוחים, שמטרתם לחשוף בפני הקהל הרחב את ייחודיות החינוך הדמוקרטי, בתאריכים 17/1, 31/1 ו-14/2, בשעות 10:00-08:30, ומיועדים להורים ולילדים העולים לכיתות א'-ד'.