הילד בן 9.5 מנתניה, שנשרף בשבוע שעבר מהתפוצצות בלון גז במדורה, הועבר ביום ראשון השבוע לבדיקת פלסטיקאי מומחה בבית החולים "תל השומר" והוכנס לניתוח השתלת עור כבר ביום שני בבוקר.

עוד ב-mynet:
הנהלת ביה"ס: "זו לא פינת עישון, זו פינת הסברה"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

ביום רביעי שעבר, במהלך חופשת החנוכה, יצא הילד לשחק עם חבריו כדורגל בשכונת מגוריו רמת אפרים. "אין לנו מתנ"ס בשכונה", מספרת אמו, "לילדים אין מה לעשות, הם חיפשו תעסוקה ובני הודיע לי שהוא יוצא למגרש וזה נשמע לי סביר, זו הייתה שעת צהריים, אמצע היום".

הבן סיפר לאמו שהוא פגש את חבריו במגרש הכדורגל שבקצה רחוב חנה סנש וכשראו מדורה בחורשה הסמוכה, הם הלכו לראותה. מדובר במקום אליו מגיעים מדי פעם עובדים שמנקים את השטח ומבעירים מדורה לשריפת הלכלוך. למרות שהמדורות יזומות בדרך כלל ותחת פיקוח, לא נכח שם באותו יום מבוגר כלשהו. "הם היו חמישה ילדים מהשכונה, בגילאי 9-10, ואחד מהם ראה בלון גז זרוק בסמוך והשליך אותו לאש. הילד אומר שהיה פיצוץ והוא הרגיש חום רב ושהוא נשרף. הילד ניצל בנס".



שאר הילדים נבהלו ממראה חברם הבוער ונמלטו בבעתה מהמקום. במקרה, באותם רגעים עבר במקום דודו של הילד, שהבחין לפתע ב"לפיד בוער שזז", כדבריו. הוא יצא מהרכב, רץ לעבר הילד ופעל במהירות. "הילד צרח 'תעזור לי, תעזור לי'", ממשיכה האם לספר. "הוא הבין לפתע שזה האחיין שלו, שזה בן משפחה. הוא הפשיט מעל בני את החולצה שבערה, פשט מעל עצמו את החולצה שלו והתחיל לכבות את האש. אחד השכנים צרח 'לא מים, לא מים'. הדוד שפך חול על הילד בעזרת תושבים נוספים שעצרו בצד את הרכב".

באותם הרגעים הייתה האם, שוטרת לשעבר, בראיון עבודה. "כשהגעתי ברכבי לצומת קניון השרון, צלצל הטלפון. 'את גרה ברמת אפרים?', שאל קול של ילד. כן, השבתי לו. 'יש שם ילד שנשרף, אני חושב שזה הבן שלך', אמר לי. חטפתי הלם. הרגשתי שננעלות לי הברכיים. אספתי את עצמי ומיהרתי לשם. ברור לי שחייו ניצלו בנס".

הילד הובהל לבית החולים "לניאדו" כשכשפניו וידו הימנית שרופות בדרגות כוויה א' ו-ב'. הוא סובל מכאבים עזים ומאושפז במחלקת הילדים, בניהולו של ד"ר יעקב שכטר, שעמד על כך שרופא פלסטיקאי מומחה יבדוק את הילד. ביום ראשון הועבר הילד באמבולנס לבית החולים תל השומר.

"גם הפלסטיקאי אמר לי 'גברת, יש לך מזל שיש לך עם מי לדבר ומול מה להתמודד'", מספרת האם. הוחלט לאשפזו שם ולנתחו ולהעביר אותו ניתוח לקילוף עור והשתלת עור חדש. "הניתוח נחשב לשלב בתהליך הטיפולי שיהיה ארוך ומכאיב. הילד שלי נפגע ביד ימין, שהיא היד הדומיננטית שלו, וכבר עכשיו אנו יודעים שהוא ישהה מספר חודשים בבית. אין לי למי להפנות אצבע מאשימה בסיפור הקשה הזה. אני לא מחפשת אשמים, אבל אני בהחלט חושבת שנדרשת אחריות ממי שהצית את המדורה והשאיר אותה ללא פיקוח. צריך לשנן באוזני ילדים את המסוכנות שבחומרים האלה ולהקנות להם יותר הרגלים לפיתוח מנגנוני זהירות".

כיצד מגיב הילד למה שקרה?
הוא אמר לי 'אמא, לא חשוב מי זרק את הבלון'. ההתמודדות שלו לא פשוטה, הוא לא יודע מה מצפה לו".

תגובת בית הספר "שורשים": אנו מאחלים החלמה מהירה וטובה לילד, עוקבים בדאגה לשלומו, נמצאים בקשר רצוף עם הוריו ומטפלים בדאגה גם בילד הפוגע".