תלמידי שכבת ח' בחטיבת הביניים "אורט גוטמן" בנתניה התגייסו למען זיכרון בני משפחת מרדי, שנספו בשנתם בשבוע שעבר בעקבות דליפת גז בביתם שברוסיה. הם ארגנו מבצע התרמה במטרה לסייע לאח היחיד שנותר במשפחה, החייל אלון מרדי, להביא את גופות בני משפחתו לקבורה בארץ.

עוד ב-mynet:
"יש שם ילד שנשרף, אני חושב שזה הבן שלך"
רופא ערבי נלחם בגזענות באמצעות הפייסבוק: "המצב הולך ומחמיר"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

התלמידים התקשו לשמוע על הבשורה הקשה כי חברם הטוב, מקסים מרדי, נספה יחד עם בני משפחתו בדליפת הגז ברוסיה והרגישו שהם חייבים לעשות מעשה לזכר החבר עימו למדו וחוו ביחד לא מעט. תלמידי השכבה הנסערים שיתפו את מנהלת בית הספר, עליזה בילו, בהרגשתם, וזו החליטה על עצירת שיגרת הלימודים תוך התייחסות לאירוע המצער. יועצות בית הספר נרתמו אף הן, והתפנו לשיחות עם תלמידים שגילו לטענתן מצוקה רגשית נוכח האירוע.

בהחלטה משותפת של מינהל החינוך בעיריית נתניה והנהלת בית הספר, הוחלט לצאת במבצע התרמה למען אלון, אחיו של מקסים, שהתייתם בן לילה ממשפחתו. התלמידים שעברו בבתים ושיתפו ברשתות חברתיות, הצליחו עד כה לגייס עשרת אלפים שקל ובכוונתם להמשיך עד שיגיעו למלוא הסכום הדרוש - כ-150 אלף שקל.



עליזה בילו, מנהלת החטיבה שהייתה אף המחנכת של מקסים ז"ל, מספרת: "מקסים הגיע אלינו בכיתה ז'. הוא היה ילד שקט בעל קול רדיופוני מרשים. בכל פעם שהוא דיבר השתררה בכיתה דממה. בסוף כל סמסטר יש אצלנו מסורת שהילדים בוחרים בתלמיד כיתה ז' להעניק לו תעודת הערכה. הם בחרו במקסים.

כשביקשתי ממנו לשאת דברים הוא אמר: 'לא חשבתי שככה אתם מעריכים אותי וככה אתם אוהבים אותי'. היו לו דמעות בעיניים. הוא היה תלמיד בעל הישגים גבוהים שעזר לחבריו לכיתה בשקט ובצנעה. הייתה לו מנהיגות שקטה והתלמידים העריכו אותו והראו לו שלמרות השקט שלו, הוא אדם לא שקוף.

"ביוני האחרון הוא קיבל מידיי את תעודת סיום השנה, שוב דמע ואמר לי שמשפחתו מהגרת לרוסיה ושיתגעגע לכיתה. דברים אלו מלווים אותי כל הזמן. אני מתרגשת מרוח ההתנדבות והנתינה של התלמידים, שעוברים מדלת לדלת ושפעילותם הביאה לבית הספר גם משפחות של בוגרי "גוטמן" שבאו לתרום. עד כה אספו התלמידים כ- 9,000 שקל והם ממשיכים במבצע ההתרמה.

בני כיתתו של מקסים מתקשים לעכל את מה שקרה לחברם. "מקסים ואני היינו חברים ממש טובים", מספר דניאל ברץ. "למדנו ביחד מתמטיקה אצל מורה פרטי וגם שיחקנו איתו שחמט. ההורים של שנינו היו בקשרים טובים.

"מקסים ואני דיברנו כשהיה ברוסיה. הוא אמר לי שהוא מאוד מתגעגע לכיתה ולחברים בישראל. אני עצוב וכולם במשפחה שלי עצובים". דניס גרסטן, מוסיף:
"שיחקנו בהפסקות נפגשנו אחר הצהריים בבית, והיינו חברים ממש טובים. קשה לי לחשוב על הצורה בה הוא מת".

אושר בוקריס, שלמד עם מקסים מכיתה א', נזכר: "רוב הזמן ישבנו ביחד. הוא היה ילד שהמורות אהבו והעריכו, הטיפוס השקט שמורה רוצה להושיב לידה כי הוא היה משתף פעולה ועוזר. למקסים היה המון ידע. לפני טיולים שנתיים למד על המקומות והיה מספר לנו עליהם בטיול עצמו. הוא גם ידע לעשות קסמים והיה עובד עלינו. היה כיף להיות חבר שלו. המוות שלו פשוט נורא".

ראש העיר נתניה, מרים פיירברג-איכר שגייסה לנושא התרומה את "קרן נתניה": "אנו מחנכים את ילדינו לערכי התנדבות, נתינה וערבות הדדית, ואני גאה בתלמידים שלנו שרגישותם לסיפור העצוב והקשה הזה, הובילה למבצע ההתרמה".