שאון הדחפורים שעלו על המבנה הריק שניצב ברחוב דוד המלך בנתניה הדהדו באוזני טובה ויינשטוק. זה קרה בוקר אחד בתחילת חודש אוגוסט. היא הציצה מחלון ביתה בקומה השמינית אל הרחוב, בכדי לראות במה מדובר וליבה נחמץ. מיד הגיפה את התריסים והתיישבה על הספה כשדמעות בעיניה. קשה היה לה לראות כיצד הורסים את מה שהיה פרויקט חיים שלה ושל בעלה, נתן. כל קיר שנשבר כיווץ יותר ויותר את חדרי ליבה. כך הגיע סופו של מלון "גן המלך" שניהלו השניים מאז אמצע שנות ה-50.

בסמוך, נהרס גם מבנה מלון "מקסים" שהיה שייך להם. "מתחילת שנות ה-90 המלונות כבר לא נמצאים בידי המשפחה", היא מספרת השבוע ל"ידיעות נתניה". "במשך שנים המלונות הללו היו הדבר הראשון שהייתי רואה, כשהייתי פותחת את החלון בבוקר. היום כשאני קמה בבוקר, אני רואה רק את הים".

ב-1955 ייסדו בני הזוג ויינשטוק את המלון שנקרא על שם ג'ורג' השישי מלך בריטניה. במשך שנים הוא היה אחד מסמלי העיר. הוא המשיך לשאת בכתר גם לאחר שהקימו בצמוד את מלון "מקסים", בשנת 1975. "גן המלך", שכבר היה בן 20 ושמו הלך לפניו, הצליח להטביע חותם של נוסטלגיה בליבה של העיר בימים ש'תמימות' לא הייתה מילה גסה. ויינשטוק זוכרת עדיין איך עמדה על מדרגות הכניסה ביום פתיחת המלון וקיבלה את פני המברכים. מאז זרמו הרבה מים, נתן נפטר ובקרוב, יתנוסס מגדל מפואר מול ביתה. ויינשטוק: "ותיקי נתניה שידעו על כוונת ההריסה אמרו לי: 'אם נתן היה חי, הוא בטח היה מת עוד פעם'".

כשפתחו את המלון קבעו בני הזוג בו את ביתם. זמן קצר אחר כך נולד בו בנם נוריאל. מאז ומתמיד הייתה ויינשטוק דמות דעתנית ותוססת. נתן לעומת זאת היה שקט. איכשהו הניגוד הזה הפך אותם לצמד מוביל בעיר. יחד תיבלו במלונם את דפי ההיסטוריה בניחוח הטשולנט והגפילטע פיש, בהלמות כדור הפינג פונג, בצבע עור צרוב משמש של ירושלמים, באהבות אסורות ובשמחות גדולות. בקיצור, כל ילד ידע ש"גן המלך" הוא ה-מקום.


"כל החתונות הנחשבות התקיימו שם", אומר שמוליק שקרק, הבעלים של מלון "מרגוע" בנתניה. "להתחתן שם היה הכי נחשב. 'גן המלך' הוביל בכל הקשור לחתונות ולשמחות".

והיה גם יהו, אחת הדמויות המיתולוגיות של המלון. קראו לו אליהו והוא היה מה שמכנים היום "בעל צרכים מיוחדים". נתן, פגש את יהו במקרה. "הוא מצא אותו מיואש ברחוב מכה בכביש בפטיש", נזכרת ויינשטוק, "הוא הביא אותו למלון והפך אותו לעובד הכי מסור ונאמן והכי מוכר בעיר. יהו היה נושא עוגות הכלה המפורסם בתולדות העיר. את כל עוגות הכלה שנישאו בימים ההם לגובה של שבע קומות, עם כל ציפויי הקרם היה יהו נושא מהקונדיטוריה של ההונגרים עד למלון".

ויינשטוק מספרת שהמחזה היה סוריאליסטי. "יהו היה נמוך וצנום. הוא אחז בעוגה הענקית וחצה כמו אקרובט בין שולחנות בתי הקפה בכיכר העצמאות. כולם צעקו לו 'יהו! יהו!' וניסו לבלבל אותו. אבל הוא, כמו חייל ממושמע, הלך רק קדימה. לפעמים היה נדמה שעוד רגע הוא יקרוס תחת העוגה, אבל בחיים לא נפלה לו עוגה".

המלון, מגלה ויינשטוק, היה גם בית מפגש לאהבות גדולת ואסורות. המפורסמת בהן הייתה של זוג מקומי יפה תואר, כל אחד מהם נשוי ובעל משפחה. שניהם גרו בשכנות למלון. "לגבר היה קול יפה והוא אהב לשיר", היא נזכרת, "בכל פעם שהייתה לו הזדמנות, כלומר, כשאשתו יצאה מהבית, הוא היה שר בקולי קולות כדי שאהובתו, שגרה בבניין סמוך תשמע".
האהובה שישבה במרפסת ושמעה את השירה ירדה במדרגות, חצתה את הגבעה הקטנה ונכנסה דרך החצר ללובי המלון, שם פגשה את הגבר המזמר וישבה איתו לשיחת אוהבים. כל השכונה ידעה שיש פה אהבה גדולה.

"הירושלמים מאוד אהבו את המלון והרבו להתארח בו", מספרת ויינשטוק. "הם הגיעו בדרך כלל לשהות בת שבוע ימים. אלה שבאו מדי שנה דאגו לנו ללולב ולאתרוג כשרים לסוכות שהביאו איתם במיוחד מירושלים. בתקופות השיא של המלון בחודשים יולי אוגוסט, נתן רצה לארח רק ישראלים, כי הם שילמו במזומן".

גם מפורסמים הגיעו למלון, כמו למשל, נשיא מדינת ישראל לשעבר עזר ויצמן ז"ל, הטייס הכי מפורסם במדינה, מפקד חיל האוויר הישראלי. "הוא הגיע המון לחתונות ולבר מצוות של פקודיו. תמיד הפיח סביבו רוח חיים נמרצת. ראו שהוא נערץ", מספרת ויינשטוק. "אני זוכרת שיום אחד הגיע למלון בחור נמוך שראו עליו שהיה פגוע פוליו, הוא ביקש חדר, גר במלון כשנה וחצי ולימים התפרסם מאוד. זה היה שלמה אליהו, איש עסקים, מייסד חברת ביטוח ולימים חבר כנסת".

לבלפור ספיר, יש גם סיפור פיקנטי: "יום אחד הגיעה למלון 'גן המלך' גברת נשואה. בעלה הביא אותה. היא הזמינה חדר מראש, אך מאחר שהמלון היה מלא, לקחתי לה חדר במלון מעבר לכביש, שהיה אף הוא בבעלות נתן וטובה. חצי שעה לאחר מכן הגיע משה דיין. לבד. בלי נהג. הוא בעצמו נהג ברכב. נכנס. שאל א