אורי גפני מנתניה קורא מחשבות של כלבים. או לפחות כך זה נדמה. במשך ארבע שנים הוא כותב בלוג בשם כלבתו האהובה לונה (שלה הוא קורא בבלוג 'חתיכונת') ומספר על מעלליה ועלילותיה של הכלבה לונה בשדות נתניה, שם גפני מוצא את השראתו לסיפורים שהוא מעלה כיד הדימיון.

מתוך הבלוג של לונה: "כבר מזמן שמתי לב שכשאנחנו חוזרים מטיול, הוא מפגין כלפיי יותר אהבה מהרגיל. לא שזה חסר לי, מיינד יו, ואם תשאלו אותי, הייתי חיה טוב יותר עם קצת פחות חיבוקים וקצת יותר טיולים, אבל הקשר ביניהם סיקרן אותי מאוד".

"בקלות אפשר לצפות מכלבה סקרנית כמוני, שמרחרחת בעיון בכל גומה של עץ ומסביב לכל עמוד חשמל, שאנסה לפצח גם את הרציונל הזה. במהרה עליתי על הסיבה: כמעט בכל טיול שלנו מחמיאים לו השכנים המטיילים ברחובות השכונה על הכלבה הנחמדה שלו".

"כולם חושבים שאני גורה גזעית ואומרים: 'שיואו, איזה מותק', ושואלים מאיזה סוג אני ובת כמה אני, והוא תמיד אומר את האמת, לעזאזל, שאני כלבה מעורבת (ולפעמים מתייהר שאימץ אותי מצער בעלי חיים - באבו כביר, הוא חייב להוסיף, דרמה קווין שכמותו) ובוגרת, בת שש. בטח כואב לו שאף אחד לא שואל אותו מאיזה מוצא הוא ובן כמה הוא ובכלל כמה
שהוא מקסים ואיזה עינים טובות וחכמות יש לו".

גפני התחיל עם הפרויקט לפני ארבע שנים, ובתחילה כתב רשימות ומחשבות לעצמו. "לאחר זמן מה פירסמתי בבלוג את הטקסטים שכתבתי", הוא מספר. "בהתחלה העליתי את הטקסטים במנות קצובות במהלך השנה האחרונה. אני משחרר את לונה בשדה ליד הבית ומסתכל עליה, על ההתנהגות שלה ואיכשהו מנסה להבין את המניעים שלה".

"ולא תמיד אני מצליח, אז התחלתי להמציא קצת בשבילה מעצמי. האמת היא שיש לי מלאי די גדול של חומרים כתובים, ובגלל שאני עסוק בכל שאר עיסוקיי אז, לצערי אני לא מקדיש לבלוג את הזמן שאני צריך. אפשר לומר שאני כותב אותו באופן לא סדיר, בערך אייטם אחת לשבועיים בממוצע".

הרעיון צץ בראשו של גפני מהסיבה הפשוטה, שהתנהגותה של לונה סיקרנה אותו. "התנהגות של בעל חיים בכלל מסקרנת אותי, והתנהגות של כלבים יותר קלה להבנה מאשר התנהגות של חיות בר", אומר גפני.

"חלק גדול מאוד מההתנהגות של לונה אני לא מבין ומה שאני לא מבין, אני ממציא לו הסברים משלי. ככה גם עם לונה. אני מדמיין מה היא הייתה אומרת, אילו הייתה יכולה לדבר".

לונה כותבת בבלוג שלה, "חיי כלבה", על נושאים שונים ומגוונים. כך למשל היא מדברת על הסטיגמה הנתנייתית ומבהירה כי היא לא כלבה נושכת, או על העצב שמציף אותה כשבעליה יוצאים ומשאירים אותה בבית, או על הביקור האחרון אצל ספרית הכלבים.

אילו תגובות אתה מקבל?

"השכנים שלי מכירים את הכלבה והם קוראים את הבלוג. הם מאוד אוהבים אותו, וצוחקים מכל מיני דברים שיש בבלוג ומתייחסים לדברים שנכתבים. אני מקבל הרבה תגובות מאוד חיוביות".

"אני ושאר בעלי הכלבים נפגשים מדי פעם בגינה והם מאוד מפרגנים לבלוג, הם כל הזמן שואלים אותי למה אני לא כותב יותר. לפעמים שואלים אותי, כשאני עומד בשקט עם עצמי ומסתכל על לונה, אם אני כרגע ממציא איזה סיפור בראש".