מי אשם? שלוש שנים עברו מאז שיצאה לדרך תוכנית "עיר ללא אלימות", תוכנית הדגל של ממשלת ישראל והמשרד לביטחון פנים להתמודדות עם התנהגות אנטי-חברתית, אלימות, עבריינות ופשיעה בקרב בני נוער וילדים.

במהלך השנים פרסמו ראשי הפרויקט לא אחת נתונים ומדגמים, שמצביעים על ירידה תלולה במקרי האלימות בקרב בני נוער.

מחקר חדש שפורסם בשבוע שעבר על ידי ועדת המחקר של הכנסת, שסקר את כלל הערים בהן התבצע הפרויקט, מצביע על ירידה במספר התיקים שנפתחו בגלל אלימות בין בני נוער.

אלא, שבערים נתניה, אשקלון ואילת נרשמה דווקא עלייה במספר התיקים שנפתחו במשטרה. גורמים המעורים בנושא בנתניה, טוענים שמדובר בנתונים שונים לחלוטין מאלו אשר הוצגו להם עד כה, דבר שמעמיד את ראשי הפרויקט בעיר במבוכה.

התוכנית טובה, היישום לא
"עיר ללא אלימות", הינה תוכנית הדגל של המשרד לביטחון פנים להתמודדות עם אלימות בקרב בני נוער. התוכנית משלבת פרויקטים הכוללים בתוכם פעילות בתוך מערכת החינוך, כמו גם מחוצה לה, תוך שילוב של אגפי החינוך בעירייה, המשטרה, אגפי פיקוח וסיור, אגפי תפעול ועוד.

מהמחקר עולה כי מאז שנת 2004 - שהייתה שנת שיא בעבריינות נוער, ישנה מגמה עקבית של צמצום מספר תיקי האלימות הגופנית שנפתחו לבני נוער בכשישה אחוז מדי שנה. מדובר בממוצע של כלל תיקי הנוער שנפתחים בארץ.

בנתניה לבדה, למרבה הדאגה, חלה בשנת 2009 צמיחה של 12.88 אחוז בפתיחת תיקי אלימות בני נוער לעומת אשתקד. בקרב קברניטי התוכנית, קיבלו את הנתונים הקשים בתדהמה, במיוחד לאור ההשקעה הכספית
הגדולה המוערכת בכמיליון ו-300 אלף שקל מדי שנה.

מנהל התוכנית בעיר, אסף קגן. "אני מאמין שככל שנפתחו יותר תיקי נוער, ככה מערכת האכיפה פועלת בצורה טובה יותר. יש יותר לחץ על השוטרים ועל קציני הנוער שייתנו יותר תפוקה ואני לא רואה בזה עלייה במקרי אלימות, אלא עלייה בפעילות המשטרה".

חשוב לציין, שהמחקר עוסק במקרים של פתיחת תיקים בגין אלימות נוער בלבד, ונתונים אחרים אשר התבקשו על ידי ועדת המחקר של הכנסת, מעולם לא התקבלו.

רכזת מחקר בכירה במרכז ומי שכתבה את המחקר הנוכחי, אתי וייסבלאי, מסבירה: "לצערנו, לא הצלחנו לקבל מהמשרד לביטחון פנים נתונים אחרים לגבי הצלחת התוכנית, ואלו הנתונים היחידים שברשותנו.

מבחינת המחשבה והרעיון, מדובר בתוכנית טובה, אך יחד עם זאת לא תמיד היישום שלה והמשאבים אשר הוקצו לה חופפים לצורך האמיתי הקיים בשטח".

יש מה להסתיר
בני הנוער בעיר טוענים שלפחות בעיניהם, האלימות לא רק שאינה יורדת, אלא אפילו נמצאת לדעתם במגמת עלייה. רק לפני שבועיים התרחש מקרה אלימות באחד מהתיכונים בעיר בעקבות סכסוך רומנטי.

"ילדים מתיכון אחר הגיעו לסגור חשבון בגלל סכסוך על חברה של מישהו", מסביר ק', תלמיד בתיכון. "יצאו אליהם יותר מ-20 ילדים ופשוט הרביצו אחד לשני. מסביבם היו בערך 50 ילדים אחרים שעודדו וצעקו. כשהמשטרה הגיעה כולם ברחו. כמעט כולם יצאו משם עם דם על הבגדים וחבולים".

גם יו"ר ועד ההורים העירוני בנתניה, סמדר סגל, טוענת שנתוני המחקר הם ההיפך הגמור מהנתונים שמוצגים בפניה באופן שוטף. "כשאנחנו יושבים בישיבות מול גורמים בעירייה, ישנה תחושה שהתוכנית תופסת", היא אומרת בזעם. "זה נכון שיש אלימות, אבל התחושה שקיבלנו היא שהאלימות ירדה. הנתונים הללו הם בגדר הפתעה רעה מבחינתי".

סגל מפנה אצבע מאשימה כלפי המשטרה, שלטענתה אינם מספקת כוחות גדולים דיים למיגור התופעה. "יכול להיות מאוד שנתניה כעיר גדולה, זקוקה לתגבור משטרתי", היא אומרת.

מאגף החינוך של העירייה נמסר בתגובה: "על פי הנתונים של משרד החינוך במעקב שנערך כל השנה בנושא אלימות בבתי הספר ואווירה חברתית בבתי הספר, יש בכל בתיה"ס התיכוניים בעיר ירידה ברמת האלימות הבית ספרית ושיפור בקשר עם התלמיד. אלו נתונים חיצוניים שמתקבלים ממשרד החינוך ועל כן מהימנותם רבה".

מהמשרד לביטחון פנים נמסר בתגובה: "בקשת המידע של ועדת המחקר בכנסת, התקבלה במשרד לביטחון הפנים באיחור ובלוח זמנים מצומצם ובשל כך, החומר לא הועבר כמבוקש".

סייעה בהכנת הכתבה: ציפי קפל

הסיפור המלא מתפרסם בסוף השבוע ב"ידיעות נתניה"