בין 111 מתגייסי חודש מרס 2011, בני הקהילה האתיופית בנתניה, 84 עברו תחת ידיו הנאמנות של גזהיין יוסף תהליך ייעוץ והכנה לגיוס. מדי שנה מתגייסים מנתניה כ-200 בני נוער יוצאי הקהילה האתיופית וגזהיין מכיר את כולם אחד לאחד.

גזהיין, 32, רווק, שהתפקיד הרשמי שלו בחיים הוא עידוד צעירי הקהילה לגיוס משמעותי לצה"ל, הבין היטב שעבודתו האמיתית מתרחשת בדרך לסופרמרקט השכונתי, במועדוני נוער, ברחובות, בכיתות בתי הספר התיכוניים וב"מרכז פסגה לצעירים בנתניה". עבודה אמרנו? גזהיין רואה את הדבר כשליחות.

חזונו הוא להגיע למצב בו מצבת הגיוס בעיר תעמוד על 100 אחוזים בקרב צעירי הקהילה לצד שירות משמעותי, אפס נפקדות ואפס כליאות. אחוזי ההצלחה של עבודתו מעידים שהוא בהחלט בדרך לשם. משנת 2008 אוחז גזהיין בתפקיד רכז הפרויקט של "זינוק בעלייה", מיזם משותף לעיריית נתניה ולארגון העולמי ה"ג'וינט" בהפעלת העמותה לחינוך בלתי פורמאלי, לאחר שהפך את נתניה לעיר מגוריו.

"זו העיר איתה אני הכי מזדהה בישראל. נתניה היא זיכרונות ילדות ונעורים, העיר אליה יצאתי ל'אפטר' כתלמיד בפנימיית 'הדסים' אחרי העלייה בגיל 11 עם המשפחה מאתיופיה", אמר השבוע.

גזהיין מצביע בגאווה על נתוני הגיוס שקיבל מהצבא, מתוכם העלה את תמונת המצב הנוכחית: 88 אחוז מבני הקהילה בנתניה מתגייסים לצבא, 40 אחוז מהם מתגייסים ליחידות קרביות. 25 אחוז מהמתגייסים ליחידות קרביות פונים לקצונה ולתפקידי פיקוד. חלה ירידה משמעותית במקרי כליאה ובנפקדות עד כדי צמצום של 50 אחוז בבנים ו-60 אחוז בבנות.

"זה מצביע על מגמה", אומר גזהיין "וזה מוכיח כי הכנה לגיוס וליווי במהלך השירות הצבאי, יכולים לעזור לסיים שירות על הצד הטוב ביותר. בני העדה האתיופית בנתניה הראו עם כניסתי לתפקיד 76 אחוזי גיוס, נתון מכובד בפני עצמו, אבל עלייה של 12 אחוז במקרה שלנו היא הרבה מעבר לנתון של אחוזים", הוא אומר בגאווה. "איכות השירות השתנתה והמודעות לשירות ולתרומתו להתקדמות בחיים והתערות בחברה הישראלית, יחד עם תרומה למדינה, הביאה לעלייה בת עשרות אחוזים לעומת שנים קודמות בבחירה בשירות קרבי ובתפקידי פיקוד, בנים ובנות כאחד".

"הקשר האישי משנה חשיבה"
גזהיין עלה לישראל מאדיס אבבה ב"מבצע משה" המפורסם. "הייתי בבית הספר. אבא הוציא אותי מהכיתה ואמר 'עולים לישראל'. הרבה זמן חיינו על המזוודות ולא ידענו מתי זה יקרה. ארזנו מהר ויצאנו מהר. משדה התעופה הגענו היישר למרכז קליטה בטבריה, ההורים היו בהלם. ישראל בשבילנו הייתה ירושלים. להורים שלי היה קשה, הם נכנסו למשבר, הפסיקו לאכול, הם אמרו 'זה לא יכול להיות אוכל של ארץ ישראל'. אני זוכר שבאו אלינו עולים שהגיעו לפנינו, הסבירו להורים שהם באמת בארץ ישראל, ושירושלים קיימת, ושיש הרבה ערים במדינה.

"במרכז קליטה ראו שאני 'ילד טוב', ששווה להשקיע בו ועברתי לפנימיית 'הדסים', בה כוון הטיפוח להצלחה. אני נחשב לדור הראשון, כביכול, של עולי אתיופיה והיינו רציניים בהתייחסות לעלייה לארץ וללימודים. הבנו שצריך ללמוד. מיד עם גמר התיכון ב'הדסים' המשכתי כעתודאי לאוניברסיטת חיפה, ללימודי תואר ראשון במשאבי אנוש ובסוציולוגיה. בצבא עשיתי קורס קצינים ושירתתי בשלישות. עם השחרור החלטתי להתגורר בנתניה".

בשנת 2008 קיבל גזהיין את תפקיד רכז התוכנית "זינוק בעלייה, צבא וקהילה", מיזם של הג'וינט ועיריית נתניה, שפעילותו מתקיימת ב"מרכז הצעירים פסגות נתניה". התוכנית באה לתת מענה לבני נוער יוצאי הקהילה האתיופית בתחום גיוס לצבא ושירות משמעותי כולל ליווי 'פסגות' גם במהלך השירות הצבאי. התוכנית מתמקדת בבני נוער כהזדמנות כמעט אחרונה לאינטגרציה בחברה הישראלית.

גזהיין: "הצבא נותן לך את התואר של 'אני ישראלי'. אין שם הבדלי מעמדות, כולם עושים שמירות, מטבחים ויכולים להתקדם בסולם הדרגות. שם אתה לא 'אני מהשכונה', בצבא אתה חייל והוא חייל. כור היתוך באופן טוטאלי".

על העובדה שהצליח לא רק לצמצם את אחוזי ההשתמטות ולהעלות את אחוזי ההתגייסות, אלא להביא בני נוער עולים למצב בו ירצו לתרום כחיילים קרביים, לוחמים ולא אנשי משרד, אומר זגהיין: "אני עובר בין המתגייסים ומצליח לעשות זאת הודות לשיתוף פעולה עם עיריית נתניה. אני מקבל מאגף החינוך את שמות מקבלי צו גיוס ראשון ויוצר קשר עם כל אחד כבר בכיתה י'.

"יצירת הקשר הראשוני היא אינטימית ולרוב משנה את החשיבה לשירות משמעותי. לכך שאני בן הקהילה האתיופית יש יתרונות של חיזוק הקשר והביטחון שהנוער נותן בי. דוגמא אחת למכשולים שניצבים בפני בני העדה מגיעה במבחנים הפסיכומטריים. ילד אתיופי, גם אם נולד בישראל, לא מחזיק בסיכוי שווה לקבל תוצאה זהה לזו של ה'צבר' בפסיכומטרי, גם אם הילד האתיופי ילמד במסגרת חינוך ישראלית, מאחר שהמבח