בנתניה חיים נכון להיום כעשרת אלפים מבני העדה האתיופית. רבים מהם עשו דרך ארוכה, פיזית וחברתית, על מנת להיקלט בחברה הישראלית בכלל ובנתניה בפרט.

בואו להצטרף לעמוד הפיייסבוק שלנו

בעבור לא מעט מבני העדה ובעיקר הצעירים שבהם, סיפורים על צורת חייהם העתיקה במדינה המזרח אפריקאית, הינם בגדר דמיון בלבד, שכן העובדה שנולדו במדינת ישראל, או עלו בגיל צעיר, גרמה לכך שאינם מכירים בתרבות מהם הגיעו.

לשם כך, החליטה עיריית נתניה בשיתוף החברה למתנ"סים על הקמת כפר אתיופי משוחזר, בשכונת קריית נורדאו בעיר, כפר אשר ישמש את בני העדה בפרט, ומגוון רחב של מבקרים בציבור הישראלי, ללימוד על אורח החיים באתיופיה.

הכפר, אשר נבנה במתחם מתנ"ס "קפה לנוער", מתופעל על ידי בני נוער אתיופים בני השכונה, שעברו הכשרה על אורח החיים האתיופי במדינת המוצא, ובאמצעות הכשרה זו מעבירים את המידע הלאה אל המבקריםזססזב הרבים.

למרות שהכפר נפתח בצורה רשמית רק החודש כבר הספיקו לבקר בו מאות אורחים, אשר עברו סדנאות בנות חמש שעות.

את הסדנאות שעוברים המשתתפים בכפר מעבירים כאמור בני הנוער הפעילים במרכז קפה לנוער. אחת מהמדריכות היא קוצ'ט אלמו בת ה-16, שמספרת כי הקורס שעברה חיזק את מודעותה לגביי שורשיה: "אני נולדתי בארץ ועד גיל 11 הנושא הזה מעולם לא עניין אותי. באיזשהו שלב התחלתי להסתכל על אימא שלי מהצד והתחלתי לחשוב שאולי יש דברים שאני כן צריכה לדעת עליה ועל העבר שלי.

"במסגרת הפרויקט עברתי קורס שלימד אותי על החיים באתיופיה, על המאבקים של הנצרות מול היהדות, על נידוי היהודים במקום, על הכפרים והערים ועוד הרבה. פתאום הבנתי שמתי שיש לי חיכוכים עם אימא שלי זה נובע ממנטאליות שונה שהיא מגיעה ממנה".

"הכפר בנוי מחמישה 'טוקולים' (בתים אתיופיים)" מסביר דורון אריה, מנהל המחלקה לנוער וקהילה ברשת המתנ"סים בנתניה. "בכל טוקול עוברים המשתתפים פעילות אחרת בין אם זה מטבח, מגורים, בית כנסת או ביגוד. בצורה הזאת למדים האנשים על החיים באתיופיה".

את הטוקול החמישי, מקדישים במתנ"ס לזכרו של אבי עזרא, חניך המתנ"ס ובן הקהילה האתיופית, אשר נהרג בעזה לפני כארבע שנים. פעילותו הרבה בשכונה ובמתנ"ס הפכה אותו למוכר ואהוב, ועל כן הוחלט לקרוא לכפר על שמו.

"הוא היה בחור מדהים, מעטים הדברים שגורמים לי להתרגש, ועדיין בכל פעם שאני נזכר בו יש לי צמרמורת, אנחנו ישבנו לאכול צהריים במתנ"ס ובארבע בבוקר קיבלתי הודעה שהוא נהרג. הוא היה בחור שכל הזמן עזר ותרם פה בשכונה ובגלל זה היה לנו חשוב לקרוא לכפר על שמו".

תחושת זהות וגאווה
מטרת הקמת הכפר, כך מסביר אריה, היא יצירת תחושת זהות וגאווה של בני הנוער האתיופיים עם התרבות ממנה משפחתם מגיעה, אולם כבר לאחר חודש של פעילות, ניכר כי הכפר הפך יעד אטרקטיבי גם לבוגרי הקהילה האתיופית. "המטרה הראשונית באמת הייתה ליצור לצעירים פה בשכונה מעין גאוות יחידה", אומר אריה, "שירגישו גאים בתרבות שלהם ושיילכו זקופים.

"היום אתם כבר יכולים לראות אנשים מבוגרים שמגיעים לכפר ויושבים על הספסלים שעה וחוזרים הביתה, זה דבר שהיה חסר להם ופתאום יש להם אפשרות לחוות את זה שוב. בכלל, ההיענות בשכונה לפרויקט הזה היא מדהימה, ואת כל הביגוד והכלים האותנטיים מביאים ההורים של הילדים, שגם מלמדים אותם כיצד יש להשתמש בהם וכיצד יש להכין את מאכלי העדה, זה פשוט הופך לאט לאט לפרויקט גדול ורחב יותר".

בקרב תושבי השכונה נרשמה התעניינות גבוהה בנוגע לפרויקט החדש, וותיקי העדה מרוצים מהתעניינות בני הנוער במיזם: "אני מאמין שהפעילות שבני הנוער עושים היא חיונית וחשובה, למענם, כמו למען הוריהם", אומר ראובן ביהם. לא פעם קיים נתק בין הדורות שנובע מקשיי הקליטה של ההורים בארץ מול חוסר ההבנה של הצעירים על תרבות הוריהם. בצורה הזאת נוצר גשר בין הדורות, דבר שכולם רואים כמבורך".

כעת, עם הצלחתו של הכפר, מסביר אריה כי הכוונה היא להמשיך ולהרחיב את הפרויקט: "כבר כעת יש לנו הזמנות לעתיד של כל מיני גופים וארגונים שרוצים ליהנות מהפעילות הזו. המטרה שלנו היא בעתיד להרחיב את הכפר ולהקים בסמוך לו גם חוות תבלינים אשר משתמשים בהם במטבח האתיופי, כשהמטרה הגדולה ביותר שלנו היא הקמת משלחת שתגיע לאתיופיה ותראה במציאות את הכפרים הללו. אנחנו מנסים לאתר אדם או גוף שיכול לקחת על עצמו פרויקט כזה, וכולנו תקווה שגם נמצא".