רבקה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) ?סבתא לשלושה ילדים קטנים מנתניה, שהיא גם האפוטרופוס החוקי שלהם לאחר שאמם נהרגה לפני שנתיים בתאונת דרכים, זועקת לעזרה לאחר שכל פניותיה לאגף הרווחה בעיריית נתניה לא זכו לטענתה למענה למצוקת הילדים.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות נתניה"

אביהם ויתר על האבהות והותיר את רבקה כאחראית הבלעדית עליהם. "הגעתי לקצה גבול היכולת ולפני ערב חג השבועות התפרצתי. השתוללתי באגף הרווחה. צעקתי, העפתי הכל מהשולחן, התחננתי שיביאו משטרה, שאוכל לפחות לדבר עם מישהו שיקשיב לי. לא איימתי על אף אחד, רק ביקשתי משטרה, כי הייתי מיואשת", סיפרה השבוע בכאב.

"עשיתי כל מה שהעובדת הסוציאלית ביקשה ממני לעשות בשביל לתת לילדים את תנאי הדיור בביתי", היא ממשיכה. "דאגתי להיות אפוטרופוס כחוק, אבל כל הפניות שלי לאגף הרווחה שיעזרו לי עם הילדים, שמצבם הנפשי והרגשי מידרדר, אינן נענות. הגשתי בקשות לרשום שניים מהם לגן המתאים למצבם הרגיש, והם עונים לי כל הזמן: 'תלכי, תבואי, תביאי, חסר נייר, חסרה חתימה, לא עכשיו'. הביאו אותי למצב שלא יכולתי להשתלט על עצמי".

רבקה הרגישה השבוע שהיא נדחקת לפינה. "במקום להרים אותי מהתחתית - דורכים עליי. כמה ועדות עברתי, אני אלופת הוועדות. אני לא רוצה לבקר את הנכדים בעוד עשר שנים באיזו פנימייה לעבריינים צעירים או לפגועי נפש בגלל שבגיל קטן לא נתנו להם את מה שצריך היה לתת. הבת שלי מתה, הילדים שלה יחיו".

הסלון הפך לחדר ילדים
רבקה, 47, חיה למען הנכדים. כשהיא מדברת היא אינה מנסה לרכך קצוות ולעגל פינות, לא כשהיא מדברת על חייה ולא כשהיא מדברת על בתה. "החיים שלי ושל שני ילדיי האחרים התהפכו בלילה אחד. איבדתי את בתי והתארגנתי לקליטת שלושה תינוקות".

ביום חמישי שעבר פנה עורך דינה של רבקה, עו"ד שמעון כץ במכתב לעירייה וביקש פגישה בנושא, "ביחד עם הסבתא וגורמי מנהל הרווחה". משרדו של עו"ד שמעון כץ, מייצג את הסבתא בתביעת הנזיקין בגין תאונת הדרכים בה נהרגה בתה.
כבר במהלך השבעה על האם היה ברור לסבתא שהיא תיקח על עצמה את גידול הנכדים, אך לא חשבה שהקשיים יהיו דווקא מול מי שחשבה שאמור להושיט יד לעזרה.

"במהלך השבעה באמת דאגו למטפלת לתינוקות והם גם ישנו בביתה. יחד עם זאת, כבר אז באו אלי עובדות סוציאליות ואמרו לי: 'אם את רוצה להמשיך לגדל את הילדים את צריכה לעשות להם חדר, לתת להם תנאים. את צריכה להסביר לבת הגדולה שאימא לא תחזור'. בסיום השבעה הסלון הפך לחדרים לילדים, עשיתי סוויץ' לאבל. אין לבכות מתי שאת רוצה. אין להגיד 'קשה'. רק הילדים בראש שלי, רק לתפקד. אני לא מבקשת כלום מאף אחד. אם אגיד שקשה לי, יראו את זה בעין לא יפה, כאילו אני לא מסתדרת עם הילדים".

בזמן השיחה נכנסים הנכדים מדי פעם ממשחקיהם בחצר הבית, מבקשים דגני בוקר וחלב, חיבוק, משתפים את רבקה בסיפור. "הבית הזה לא היה בית עשיר", היא אומרת, "וגם כשלא היה שפע כלכלי תמיד צחקנו ותמיד הסתלבטנו ותמיד דיברנו. היום, אפילו המריבות עם הבת שלי חסרות לי".

כבר כשקמה מהשבעה על בתה הוגדרו הילדים לטענת רבקה כ"ילדים בסיכון". "הקצב האיטי של ביצוע דברים מצד הרווחה היה מההתחלה. אמרו לי, 'קודם עושים אפוטרופסות זמנית. אל תדאגי, נגיש ניירת ונסדר'. אחר חודש פניתי לרווחה. השיבו לי בזלזול 'את חושבת שאת האדם היחיד שאנחנו צריכים לטפל בו?'. באותו רגע קמתי, נסעתי לבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא. בתשע וחצי בבוקר הגעתי ופקידה יעילה עזרה לי, אפילו העלתה אותי לשופטת. כעבור שלוש שעות יצאתי כשאני אפוטרופוס זמני של נכדיי".

כשהיא מגובה במסמכים רשמיים חזרה רבקה למשרדי הרווחה בנתניה, שם הצמידו לה עובדת סוציאלית. "היא עמדה בבית והעבירה לי ספר חוקים".

איך הסתדרת עם שלושה תינוקות בלי עזרה?
"הילדים היו במעון אליו רשמה אותם בתי, שהיה רחוק משכונת מגוריי. נאלצתי להסתייע במוניות וזה הכביד מאוד. העירו לי שם שהילדים מגיעים בפיג'מה וזה לא בסדר. הילד ביקש לצאת עם אווירון בחולצה, אווירון היה בחולצת הפיג'מה, על זה לא התווכחתי איתו וגם לא עם צוות המעון. הזמינו אותי לשיחה ברווחה ושאלו 'מה את עומדת לעשות עם הכסף שתקבלי מהביטוח, כי היו מקרים שלא טיפלו אחר כך בילדים'".

"הפכתי לה את המשרד"
לדברי רבקה, אנשי הרווחה לא התקרבו לביתה, לא הגיעו לתהות על קנקנה ועל מצב הילדים. היא הזניחה את הטיפולים הרפואיים שלה והתאשפזה לעתים תכופות עקב עליית לחץ הדם. לאחר חצי שנה במהלכה לא הגיעה עובדת סוציאלית לביתה של רבקה, הגיע סיוע.

"העובדת הסוציאלית לקחה אותי לפגישה עם אחראית שיבוץ לגנים בעיריית נתניה. נכנסתי לחדר שלה עם התאומים. ביקשתי שנת גן במעון וסיפרתי מה קורה איתם, שאני מזהה שהם בבעיה. ה