יוני רועה, זמר ויוצר, תושב נתניה ומי שכתב כזכור את שיר המחאה "איזו מדינה" הוציא לרדיו את הסינגל "עיר של אוהלים" כהזדהות עם המצב. "חלפו מעל עשרים שנה ושום דבר לא השתנה", נכתב בשיר, המדבר על הדור החדש שקם ויוצא למחאה מתוך רשת חברתית.

"עם פרוץ המחאה והקמת המאהל ברוטשילד הסתובבתי שם בין האנשים והתרגשתי", אמר השבוע רועה, שגדל בנתניה. "ראיתי בעיניים של האנשים חוכמה, תבונה, עקשנות, ידע. ראיתי את כל מה שלא היה לנו, דור מעמד ביניים שעבד בחריצות לרכישת דירה ותנאי קיום טובים לילדים, שהיה צריך להרים קול כבר אז ולא עשה זאת. הדור הזה גורם לי להרגיש הכי אופטימי בעשרים השנים האחרונות של הידרדרות החיים".

בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

רועה תומך אקטיבי במאבק. במוצאי השבת האחרונה הוא הופיע בכיכר העצמאות בנתניה וביום ראשון השבוע ביקר אצל יושבי המאהל בצומת קרית נורדאו-פולג, בנתניה. "כל דירה הפכה למסע שאתה לא יכול לעמוד בו וזה לא הגיוני, כי ישראל מעצמה כלכלית. אז לאן הולך הכסף? כנראה שהוא הולך במסווה של ביטחון ו'איום איראני' שזה בלוף ואנשים לא חיים בגלל זה. גם העשירון העליון נוגס בך בלי פרופורציות. אני אב לארבעה ילדים ומודע כמו כל בעל משפחה להוצאות גידול ילדים ויוקר מחיה העולים כל הזמן לעומת משכורות שאינן צומחות. גם כשמכניסים עשרים אלף שקל לחודש זה לא מספיק".

מי שחבר לרועה בשיר "איזו מדינה" היה אלי לוזון, גם הוא תושב נתניה, שכצפוי מזדהה מאוד עם המאבק הנוכחי. "עצוב מאוד מה שקורה כאן. השחיתות שהכרנו לאורך שנים לא נגמרה", אמר השבוע לוזון. "לא יודע אם אכתוב שיר מחאה חדש ברוח התקופה, גם אם יש זמרים שמשנים שירים על מנת שיתאימו למצב. למעשה, בנושא שירי מחאה חברתית, השיר 'איזו מדינה' היה המפתח. אני זוכר איך שרתי אותו לפני 26 שנה וחברי כנסת ישבו ומחאו כפיים והאמינו בשקרים. בשיר הייתה אמירה. היום אני שומר את תחושותיי לעצמי ואיני מזדהה עם מפלגה זו או אחרת בנושא החברתי. למרות הבלאגן אני תמיד חושב, מרגיש ואומר: 'זאת מדינתנו לדורי דורות'".