יש, כידוע, ילדים שפשוט לא אוהבים להתקלח, אבל יש ילדים שכל הקשור למקלחת זה בשבילם פחד אימים. כן-כן, יש ילדים שפוחדים ממים. אורי סלע, בן 38, תושב אבן יהודה ובעל מרכז ללימודי שחייה "עולם המים" ברעננה, שיש לו סניפים גם ברמת פולג נתניה וברמת השרון, עוזר להורים ולילדיהם שפוחדים מהמים.

בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

סלע היה שחיין תחרותי, עד שבגיל 17 פנה להדרכת שחייה. כבר מאז הוא זוכר את פניהם המפוחדות של הילדים שלא רצו להתקרב למים. "יש כאלה שטוענים כי הפחד מהמים מתחיל עוד מהבטן", הוא מסביר. "יש ילדים שעברו מצוקה מסוימת בלידה, אז הם מאוד נרתעים מהסביבה המימית כבר בגיל צעיר".

איך זה בא לידי ביטוי?
"יש ילדים שלא רוצים שיקלחו אותם. יש כאלה אפילו שלא מוכנים שישפכו להם מים על הראש. את ההורים, כמובן, זה מאוד מתסכל, כי אם הילד לא אוהב להתקלח, אז ההורים מקלחים אותו במהירות, ולעתים בתוקפנות מסוימת, ואז הילד מפתח חרדה עוד יותר גדולה בקשר למים. יש הורים שנמנעים מלקלח את את הילד ימים, כי זה פשוט סיוט הן עבורם והן עבור הילד".

זה מתחיל מההורים
רלי רוזנברג, פסיכולוגית ילדים ממכבי שירותי בריאות נתניה, מסבירה כי חרדה ממים אצל ילדים עשויה לנבוע מכמה גורמים. "אפשרות אחת קשורה להורים - אם ההורים חרדים מהמים, הם מעבירים את החרדות שלהם לילד, ומקבלים ילד חרד. אפשרות שנייה היא שהילד חווה טראומה במים, לדוגמה, התקרב לקצה הבריכה ונפל למים או ראה מישהו שקרה לו מקרה דומה.

"אצלנו בארץ ילדים מגיעים לניסיון עם מים בגילאים די מוקדמים. אם היחסים עם ההורים הם יחסי ביטחון ובטיחות, הוא מרגיש איתם פתוח ונינוח, מכניסים אותו לבריכה ולרוב הכל בסדר. אבל בואי תקחי תינוק שהחוויה עם אמא שלו היא בעייתית מסיבות כאלה ואחרות, ואין ביניהם ביטחון ויציבות, אז גם הכניסה למים תהיה קשה עבורו. זה דורש לבטוח באדם שמכניס אותך לבריכה".

איך מתגברים על זה?
"תלוי מה גודל החרדה. בואי נאמר שזו לא בעיה מאוד חמורה. אם ההורים הם חרדתיים במידה בינונית, והמדריך קשוב לזה, אז הוא עובד קצת על חרדת ההורים וקולט שהילד בא עם זה והוא רגיש לזה, אז יש כל מיני שיטות להתמודד עם הדברים האלה. למשל להתחיל לאט. לעבוד גם עם הילד וגם עם ההורים בו-זמנית. כמובן שהדבר אני חושבת שדורש רגישות מהמדריך".

להתחיל באמבטיה
כאמור, כבר כשהיה עוזר מדריך שחייה בצעירותו, ראה סלע את הפחד בעיניהם של הילדים שלא העזו להתקרב לשפת הבריכה. "פעם לימדו שיטה שעל פיה
נוהגים לזרוק את כל הילדים למים כדי לראות איך הם שוחים", הוא מסביר. "כשפתחתי את בית הספר שלי, החלטתי שאני לא אעשה זאת לעולם".

למרכז של סלע באים ילדים שמפחדים מהמים, "וזה יכול להיות כי הם בלעו קצת מים, או החליקו בתוך הבריכה המאוד רדודה בחצר ביתם". סלע מלמד אותם להתמודד עם הפחדים האלה.

"ההתמודדות עם הפחד יכולה לקחת זמן לא מעט", הוא מסביר. "יש ילדים שלראשונה מעיזים להיכנס למים רק אחרי כמה שיעורים, ויש מקרים שבהם הם מצליחים להפוך את המצב תוך שיעור אחד. את זה אנחנו עושים דרך משחקים במים".

איך אפשר לנסות להוציא את הילד מהפחדים שלו?
"קודם כל כדאי להתחיל באמבטיה. ללכת עם הילד לחנות צעצועים ולבחור את צעצועי המים שהוא רוצה. משם, מהחנות, אנחנו מתחילים את החוויה הכיפית של האמבטיה. עוד דבר: כדאי לעודד את הילד לשפוך קצת מים תוך כדי שעשוע על הראש של אמא או אבא - כך הוא ייווכח שהשד לא נורא כל כך".

ההתמודדות של סלע עם ההידרופוביה, שלוקים בה הילדים שבאים ל"עולם המים" היא באמצעות טכניקה שלטענתו הוא פיתח בעצמו. "מטרת הטכניקה שפיתחתי היא לבנות את הסגנון שיכול להתאים למכנה המשותף הרחב ביותר של הילדים. כלומר, לקחת ילד שהוא גם חלש, גם יש לו פחד ממים, גם בעיית קואורדינציה וגם בעיית קשב וריכוז - וללמד אותו לשחות.

כך אנחנו מצליחים ללמד את כולם, וזה עובד מדהים, כי הוא כל הזמן מקבל חיזוקים". ב"מרכז המים" יש מנהל מקצועי שעושה את האבחון הראשוני. "זה אדם שראה אלפי ילדים, הוא חייב לדעת למה לצפות מהילד, ויש לו גישה מיוחדת לילדים".

מבחינת סלע, כל דבר הקשור למים שהילד עושה, חייב להוביל תגובה חיובית. גם אם הילד סתם זורק כדור לתוך הבריכה. "הוא חייב לקשר את המים למשהו חיובי, למשהו שכיף לו לעשות".

כמה מהירה "ההחלמה" מההידרופוביה?
"בגיל צעיר, היא מהירה יחסית. אבל ככל שעולים בגיל, זה לוקח יותר זמן".