ביום שלישי שעבר, בשעות הבוקר, ישבה בביתה שבמרכז נתניה שרי בן ארויה (29), כשהיא עוקבת בדריכות אחר חזרתו של החייל השבוי גלעד שליט לזרועות אמו. בין תמונה לתמונה ובין דמעה לדמעה, חזרה ועלתה במשדרים השונים שאלת המחיר הגבוה ששילמה מדינת ישראל.

עוד ב-mynet:
בעלי מלון "פארק" תובעים את המחבלים
העיריה: אנדרטה להרוגי פיגוע? זה יפגע במצב הרוח
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

בן-ארויה ישבה דרוכה בביתה, שמעה את המשפחות השכולות מסבירות את מניעיהן על מדרגות בית המשפט העליון, רגע לאחר שהגישו בג"ץ בניסיון אחרון למנוע את העיסקה. אם תשאלו אותה, היא תגיד נחרצות שאין כאן בכלל שאלה. "חייו של גלעד חשובים יותר", היא אומרת, "גם אם זה אומר שהמחבל שהרס את המשפחה שלי בפיגוע במלון 'פארק', יצא לחופשי".

חג עקוב מדם
בן-ארויה נולדה וגדלה בנתניה. היא הייתה בת 20 כאשר אירע הפיגוע במלון "פארק", פיגוע שלימים יקבל את הכינוי המצמרר "טבח ליל הסדר". בן-ארויה, אז קצינה בחיל האוויר, הגיעה למלון יחד עם בני משפחתה על מנת לחגוג את חג הפסח, אולם אותו לילה שינה לחלוטין את חייה, ואת חיי המדינה כולה.

"קיבלנו במשפחה החלטה, קצת לפני ערב החג, שהשנה נערוך את ליל הסדר בבית מלון", היא משחזרת לראשונה. "רצינו כמובן לחסוך את כל הניקיונות והבישולים, והמחשבה לערוך את ליל הסדר בבית המלון בהחלט התאימה לנו". בסמוך לשעה 19:30, נכנס אל אולם חדר האוכל של המלון עבד אלבאסט עודה, כשהוא מחופש לאישה ועל גופו חומר נפץ רב עוצמה. במרכזו של חדר האוכל בוחר המחבל להפעיל את המטען שנשא, מטען שעוצמתו הגדולה גבתה את חייהם של 30 בני אדם.



באותו לילה נורא איבדה בן-ארויה את אביה, שמעון, שנהרג במקום. היא עצמה ספגה מכות קשות ונפצעה, כמו יתר בני משפחתה. "הגענו לערב החג אני עם שני הוריי ושני אחיי, סבים, סבתות, דודים ובני דודים. כולם נפגעו בצורה זאת או אחרת מהפיגוע. חדר לי רסיס אל עין ימין, שכיום אני לא רואה בה בכלל, ונותרתי משותקת בכל צידו הימני של הגוף. בעקבות פגיעת ראש שספגתי בפיצוץ הוגדרתי כבעלת מאה אחוזי נכות".

לבן-ארויה, היא יודעת היום, היה מזל גדול. מעבר לאובדן הזיכרון, כשהתעוררה, היא גילתה לתדהמתה שפגיעת הראש שספגה גרמה גם לכך שהיא איננה יכולה לדבר, דבר שגרם לה תסכול רב במצב בו הייתה נתונה. "זו הייתה תחושה מפחידה, כי ידעתי מה אני רוצה להגיד, והמילים היו אצלי בראש, ופשוט לא הצלחתי להוציא אותן החוצה. דיברתי עד אז חמש שפות, ופתאום שום מילה לא יצאה לי מהפה. הייתי צריכה ללמוד לדבר מההתחלה, ועד היום אני עדיין בשיעורי תקשורת על מנת להחזיר לעצמי את היכולת לדבר באופן מושלם".

מיד לאחר הפיגוע הקשה החלה מדינת ישראל לפעול לתפיסת האחראים לו, כשאחד הצעדים המרכזיים שיזמה הוא יציאה למבצע "חומת מגן". במהלך המבצע נהרג קייס עדואן ונלכד עבאס-א סייד, שני מתכנניו הראשיים של הפיגוע.

לאחר מכן נלכד גם חוסם בודראן, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בשומרון, ומי שיוחסה לו מעורבות בפיגועים בדולפינריום, מסעדת "סבארו" ו"מצה" ומלון "פארק", על פי גורמים ישראליים. בודראן הורשע בסופו של דבר בחברות בארגון בלתי חוקי ונשלח ל-17 שנות מאסר בכלא הישראלי, מאסר אשר הסתיים בשבוע שעבר במסגרת עיסקת שליט, אשר במהלכה שב לביתו.

עיסקה גרועה
כבר לפני שבועיים החלו דיונים במשפחת בן-ארויה על העיסקה המתגבשת לשחרור גלעד שליט. בני המשפחה, שלרוב לא נוטים לדבר על הפיגוע ועל הטרגדיה שעברו, צידדו כולם במדינת ישראל ובדבר החשוב ביותר מבחינתם - החזרתו של גלעד הביתה.

בן-ארויה מצידה, מאמינה כי מדינת ישראל ביצעה עיסקה גרועה, אולם זאת עיסקה שהייתה חייבת להתבצע על מנת לשמור על חייו של החייל החטוף. "אני מאמינה שברור לכולם שהעיסקה בפני עצמה היא עיסקה גרועה", היא אומרת ומסבירה. "מצד שני, אני מנסה לחשוב על החיים של גלעד בשבי. הבחור יוצא משם כשהוא בן 25, לא ראה עולם, לא יודע מה קורה בחוץ. לא עבר חודש, לא שנה ולא שנתיים, זה חמש שנים וארבעה חודשים שהוא היה כלוא שם, וזה פשוט לא נתפס. אני מאמינה שהיינו צריכים לשחרר אותו, גם אם המחיר הוא גבוה במיוחד. אני מאמינה בצה"ל וביכולת שלו לטפל בבעיות, במידה ויהיו".

במהלך משפטיהם של בודראם ועבאס-א סייד נמנעה בן-ארויה מלהגיע אל בית המשפט. אימה לעומת זאת, הגיעה על מנת להביט לרוצחי בעלה בעיניים. "היא הייתה נוהגת להגיע לשם, והייתה מספרת לי שהיא הייתה מסתכלת להם בעיניים ופשוט מצטמררת מהמבט שלהם. אני העדפתי שלא להגיע לשם".

קולה של בן-ארויה מפויס. לנגד עיניה, כך היא מספרת, ראתה בשבועות האחרונים רק את שלומו וביטחונו של שליט. לאורך השבוע שעבר בין אישור העיסקה ועד לביצועה בפועל, הלכו וגברו קו