שבע שנים מחכה א' בת ה-15, המתגוררת באזור נתניה, שהצדק ייעשה. שבע שנים עברו מאז שעברה לטענתה התעללות מינית ממושכת מצד אחד משכניה, אז קטין בן 15. התעללות שהותירה אותה נכה 100 אחוז, מוכרת על ידי הביטוח הלאומי, מטופלת בכדורים פסיכיאטריים ועם צלקות שלעולם לא ייעלמו.

עוד ב-mynet:
גנן מואשם באונס קטינות
פגע מינית בחברתה של בתו בת ה-11
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

אבל הצלקת אולי הגדולה מכל הוטבעה דווקא על ידי המדינה. כשנחקרה, פחדה א' לספר את מה שעברה ותיק החקירה נסגר בטענה של חוסר ראיות. א' שקעה לתוך דיכאון עמוק, היא אושפזה במוסדות פסיכיאטריים ורק כעבור חודשים של טיפול היא חשפה בפני מטפליה את מה שעברה. אבל זה היה מאוחר מדי, תיק החקירה כבר היה סגור והמידע שמסרה א' למטפליה - נותר חסוי.

היום, שבע שנים אחרי, ובעקבות מאבק של אימה, זכתה א' לתקווה שהצדק לו היא מייחלת, אולי ייעשה. בשבוע שעבר קיבלה עורכת דינה מכתב מפרקליטות המדינה המבשר על פתיחת תיק הערר ובחינה האם יש מקום לפתוח מחדש את החקירה. "פחדתי שהוא ירצח אותי. הוא אמר שאם אספר למישהו, הוא ירצח אותי ואת אמא שלי ואני האמנתי לו ולא סיפרתי", היא אומרת היום.



פעם הייתי רגילה
כשהכול התחיל, א' הייתה רק בת שמונה וחצי. ילדה רגילה שלומדת בבית ספר והולכת לחוגים אחר הצהריים. היו לה הרבה חברות, תחביבים, משפחה חמה ואוהבת וסוד כמוס אחד, שלא גילתה לאף אחד, אפילו לא לאמא שלה. היום א' בת ה-15 כבר לא חושבת שהיא ילדה רגילה ולעולם לא תחזור להיות כזאת. היא לומדת בבית ספר מיוחד לילדים שעברו התעללויות, אין לה חברות, היא לעולם לא נשארת לבד בבית והפחד הכי גדול שלה זה לצאת מהדירה לבד.

"בהתחלה הכול היה בסדר. הייתי עולה לדירה של חברתי מהבניין והייתי רואה אותו, כי הוא תמיד היה שם. הוא היה אז בן 15, ילד ביריון כזה, שכל הזמן הסתבך בצרות. כל פעם שישבנו בסלון, הוא היה מסתכל עליי במבטים מוזרים. ואחרי שכולם היו קמים מהספה ויוצאים, הוא היה מתחיל להחמיא לי: 'איזה יפה את, איזה חזה יפה יש לך'. לא היה לי חזה בכלל, הייתי בכיתה ג'".

"יום אחד הייתי אצל החברה שלי ואז הוא קרא לי לחדר ואמר לי, שהוא רוצה להראות לי משהו", שיחזרה א' בקול חנוק מדמעות. "שם הוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: 'הי, מה אתה עושה'. הוא אמר: 'שום דבר, אני רק חייב פעם אחת לעשות את זה. הוא המשיך להפשיט אותי ואחרי זה, שם לי את היד על הפה. הוא היה קושר אותי למיטה ועושה לי כל מיני דברים נוראים. כאב לי מאוד, הייתי כולי דם, קראתי לאמא שלי, אבל היא לא באה. הוא היה בן 15, והרבה יותר חזק ממני. התחננתי שיפסיק, אבל הוא אמר לי "עוד מעט אפסיק, עוד מעט. פחדתי לספר לאמא שלי. הוא איים שירצח אותי ואת אמא שלי, אם אני אספר".

הציור חשף הכל
ההתעללות שעברה א' נחשפה עקב בעיות התנהגות קשות שהחלו להתבטא בבית הספר בו למדה. א' התנהגה באלימות כלפי ילדים אחרים, והצוות החינוכי של בית הספר החליט כי א' סובלת מבעיות קשב וריכוז והמליצו על טיפול בריטאלין. "יום אחד היא חזרה מבית הספר מוקדם מהרגיל, בגלל שהשעו אותה מהלימודים על התנהגות רעה", משחזרת האם.

"זה היה בחודש פברואר 2006. אני הייתי בעבודה ורק אחותה הגדולה הייתה בבית. א' אמרה לאחותה, 'בואי, אני רוצה לצייר לך ציור'. כשהבת הגדולה שלי ראתה את הציור, היא נכנסה להלם, היא ישר התקשרה אליי. חזרתי מהעבודה וחשכו עיניי. זה לא ציור שילדה בת 8 אמורה לצייר, זה ציור של ילדה שעוברת התעללות מינית. שאלתי אותה, 'מה מצויר שם?', אז היא הצביעה ואמרה: 'זו המיטה אליה הוא קושר אותי, זה איבר המין שלו וזו הכוס שממנה הייתי צריכה לשתות".

האם ההמומה לא ידעה מה לעשות עם המידע ששמעה מבתה. יחד עם הציור היא רצה לתחנת המשטרה בנתניה וסיפרה לחוקר הכל. זמן קצר לאחר מכן, הוזמנה א' לחקירה אצל חוקרת הנוער. "א' הייתה מאוד מבוהלת, אמרה רק כמה מילים ונעצרה", מספרת האם. "היא רק חזרה ואמרה, 'אם אספר הוא ירצח אותי ואת אמא שלי ואת אבא שלי'. אחרי שבועיים, שוב הזמינו אותנו לתחנת משטרה למסור עדות, אבל א' נסגרה בתוך עצמה ולא דיברה.

"כולנו במשפחה התרסקנו מהמקרה הזה וא' שקעה לתוך דיכאון עמוק. בהמלצה של המשטרה ושירותי הרווחה עברנו דירה, כדי להרחיק אותה מהילד הזה, אבל זה לא עזר לה והדיכאון נמשך. זמן קצר לאחר מכן אושפזה א' במוסד פסיכיאטרי לילדים שעברו התעללויות קשות".

קרוב לחצי שנה הייתה א' מאושפזת במוסד. שם, באמצעות היפנוזה וטיפולים אחרים, היא חשפה את מסכת ההתעללויות שעברה. "בזמן שבתי הייתה מאושפזת, המשכתי ללכת למשטרה, כדי לדעת איך מתקדמת החקירה, אבל לא סיפרו לי יותר מדי. במוסד אמרו לי שברגע שיהיה להם צו בית משפט, הם יעבירו את הח