לבעל הראסטות האסופות לקוקו ארוך סטייל בוב מארלי וז'אנר הרגאיי קוראים תמסגין בייקדאי, אבל בסביבתו קוראים לו אבי. משמעות השם תמסגין בשפה האמהרית הוא "תודה", ואכן, בני הקהילה האתיופית חייבים לו תודה, כי תמסגין, סטודנט לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, ניהול ומשאבי אנוש במכללה האקדמית נתניה, לקח על עצמו פרויקט חשוב מאין כמוהו - הסברה והדרכה מינית בקרב בני העדה.

עוד ב-mynet:
נתניה: לא מוכנים להשכיר דירות ליוצאי אתיופיה
מדוע 90% מהתלמידים בבית הספר אתיופים?
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

הוא מחלק קונדומים לצעירים בפתח המועדונים בלילות שישי, מסביר לתיכוניסטים למה זה חשוב, ואת הנשואים שבהם הוא מלמד כיצד להימנע באמצעותם מהיריון בלתי רצוי במשפחה. הוא עושה את זה בכל רחבי הארץ, מגיע לכל מי שמסכים לשמוע אותו, ואת משכורתו בעבור עבודתו זו הוא מקבל מהוועד למלחמה באיידס.

כששמע על משרה בוועד מטעם משרד הרווחה הוא הגיש מועמדות, ומחודש מאי 2012 הוא משמש בתפקיד רכז מניעה והסברה לאיידס בקהילה האתיופית, עובד בנתניה ומחוצה לה ולומד במכללה. במסגרת עבודתו הוא התבקש לבנות קבוצה של אבות שהשתלבותם בחברה הישראלית מוגדרת כקשה והם נחשבים לפוטנציאל אלים. נבנתה קבוצה בת 35 גברים, כולם עד גיל 60, נשואים והורים לילדים.

"לכל בעל משפחה יש תפיסה שונה לגבי אופן גידול הילדים, ולכל משפחה הבעיות שלה", אומר תמסגין. "טרם כניסתי לבית אני בודק מול רכז הנוער של האזור מה קורה עם הילדים ורק אז יכול לנהל שיחה. אני לא שואל, למשל, 'למה הבן שלך ככה וככה'. אני אשאל 'איך הבן שלך'. אני לא משתמש במילה איידס, אלא אומר 'נגיף'. אני מקיים בסבלנות ובעדינות שיחת חולין, לאט לאט יורד יותר לעומק וברוב המקרים שאלותיי מביאות לתוצאה חיובית.



"אני מוצא כי ברוב הפעמים הקשר בין הילדים להורים אינו הדוק בלשון המעטה. בפגישות הקבוצתיות כבר מדברים על בעיות שוטפות, אפילו על שעות השינה של ילדים בגילים שונים. הבאתי עובדת סוציאלית שתדבר עם הקבוצה על אלימות במשפחה, על מנת שהמשתתפים יביטו על עצמם ועל חברתם ויוכלו לזהות מתי זה מתחיל ובעיקר לדעת להימנע מאלימות".

למה נדרשת הסברה מינית לקהילה?
"כי מין אינו נושא שמדברים עליו בבית של אתיופים. אמא שלי, שתהייה בריאה, דיברה איתי מעט מאוד ובעדינות רק כשהגעתי לגיל 20 וכל שהיא אמרה היה שעליי להיזהר ולהיות מוגן כשאני עם בת זוג. זו הייתה שיחה מאוד קצרה", הוא אומר ומחייך. "כשאני נכנס היום למשפחות ומקיים פגישות, מועבר יידע רחב המחלחל, כך אני מקווה, לחיי המשפחה והקהילה".

את פעילות ההסברה המינית לבני העדה מקיים תמסגין בעיקר דרך הרצאות, כמו גם דרך הקמת דוכנים עם חומרי הסברה באמהרית במקומות המפגש של הקהילה. את בני הנוער הוא מכנס לסדנאות הסברה מינית ואיתם, כך הוא אומר, אפשר לדבר בגובה העיניים. מדובר בנערים ונערות בגילאי 18-15, שיושבים יחד ומקשיבים ביחד. "בכוונה אני לא מפריד ביניהם, כי כך הם לומדים יותר זה על זו ומבינים טוב יותר את הנושא בכללותו".

"עם בני הנוער אפשר לדבר ישירות", הוא אומר. "איך מלבישים קונדום, איך הנגיף עובר, הם קשובים להסברים ביולוגיים, מתעדכנים במחלות המין ומפנימים את הצורך באמצעי מניעה כדרך למניעת היריונות לא רצויים כשאתה תיכוניסט, סטודנט, או בעל משפחה".

התיכוניסטים שואלים או מתביישים?
"הבנים שואלים יותר. מתוך חוסר יידע הם מביעים חרדות אפילו מנשיקה. הם שואלים מה קורה כשעושים אהבה, שואלים על השימוש בקונדום, על תקינות, על פרק הזמן שהוא יכול להיות אצלך בכיס או בארנק. השאלה נשאלת לפעמים בחצי צחוק, אבל התשובה תהיה תמיד עניינית ורצינית.

"הבנות פחות שואלות. הן נמנעות מסטיגמה. אם הן תשאלנה, יעלה החשש שהן עושות כך או כך ומרגישות שמוטב להן להימנע משאלות מסוימות, אבל אחרי הפגישה הן מודות על השיחה. אני עושה סדנאות הסברה כאלו בכל הארץ".

ובקבוצת הבוגרים?
"שם זה ממש לא פשוט לדבר על מין. יושב מולי אדם שאומר לעצמו: 'אני כבר הבאתי עשרה ילדים לעולם, אז על מה הצעירצ'יק הזה, שאינו נשוי אפילו, מדבר בכלל. אין לי מושג איך הם אוכלים אותי. הם לא מביעים דעה, הם בעיקר שותקים. מדי פעם אני מקבל טלפון ממישהו שאומר תודה או שואל שאלה".

הצעירים, בני ה-20 ו-30, מקבלים אותך ביתר קלות?
"כן, איתם זה יותר קל, כי הם כבר פתוחים יותר. עבורם אנחנו מחלקים קונדומים על בסיס קבוע. אנחנו מגיעים למועדוני הלילה המובילים באזור, בהם מבלים גם
בני העדה, ומחלקים קונדומים לכל דורש. מי שרוצה לוקח. זה יכול לשנות חיים בסיומו של ערב, כי זה יכול למנוע היריון לא רצוי מבת זוג מזדמנת, וכמובן, הידבקות במחלת מין".

אחרי כמעט שנה שהפרויקט רץ בנתני