יותר משנה חלפה מאז מותה הטרגי של אלנה פשקוב בת ה-40 מנתניה, שנפטרה בפתאומיות מדום לב. בני משפחתה של פשקוב החליטו באותה שעה קשה לתרום את איבריה על מנת להציל את חייהם של חמישה אנשים.

עוד ב-mynet:
חשש: ילדים נדבקו בגן בחיידק הגורם לדיזינטריה
בגלל החמסה: סיכת ביטחון נתקעה בוושט התינוק
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

עמותת אדי, משרד הבריאות ועיריית נתניה - שיבחו כולם על המעשה האצילי של המשפחה ואף הציעו סיוע כלכלי. מהכספים שהעבירו משרד הבריאות ועיריית נתניה, אמה של פשקוב, טטיאנה סולושקו, הקימה מצבה לזכר בתה בבית קברות בנתניה. עמותת אדי ממשיכה עד היום לשלוח למשפחה מדי חודש הזמנות למפגשים של העמותה, אולם הסיוע הסמלי לא ממש עוזר להתמוטטות הכלכלית והנפשית של המשפחה.

סולושקו, בעלה ויקטור ושני הנכדים הבגירים (24 ו־18) שהתייתמו מאמם ומתגוררים עמם, הגיעו לפת לחם. "אלנה הייתה המפרנסת העיקרית של המשפחה. אחרי מותה המצב שלנו הלך והידרדר, מכל הבחינות", סיפרה סולושקו.

"בעלי ויקטור היה מאוד קרוב לאלנה והמוות שלה פשוט גמר אותו. הוא לא הצליח להתאושש מזה חודשים ובמקביל עבר אירוע מוחי והפך לנכה. הוא כמעט ולא שומע, בקושי רואה ואיבד לגמרי את חוש ההתמצאות". בנוסף לאירוע של הסב, לא הצליח בנה הבכור של אלנה להתמודד עם הכאב ומצא מפלט בשימוש בסמים. ניסיונות המשפחה להביא אותו למוסד גמילה לא צלחו.

"עכשיו אני אחראית על הפרנסה של המשפחה, אבל אני אישה מבוגרת וחולה ואין לי כוחות", אומרת סלושנקו. "אני מרוויחה בערך 2,000 שקל בחודש, הנכד הצעיר מקבל מביטוח לאומי עוד 2,000 שקל ובעלי מקבל כנכה 2,000 נוספים. אחרי תשלום שכר דירה והוצאות שוטפות, לא נשאר לנו כלום. המקרר רוב הזמן ריק והחשבונות לא משולמים. אנחנו כבר אנשים זקנים, אבל הנכדים שלי לא צריכים לחיות ככה, מספיק שאיבדו את אמם".



"שילמתי בחיי בתי"
בימים אלה מתנהל בבית משפט השלום בנתניה תיק תביעה בגין מוות ברשלנות, שהגישו בני משפחתה של פשקוב נגד בית חולים "לניאדו". לדעתה של הסבתא סולושקו, צוות בית החולים לא עשה מספיק על מנת להציל את בתה.

"חודשיים לפני מותה, אלנה התחילה להרגיש ברע", משחזרת אמה. "הבדיקות שלה היו תקינות אבל היא התלוננה על כאבים ברגל, סבלה מחוסר תיאבון, עייפות וחולשה. למרות הכול היא המשיכה להגיע לעבודה, עד שיום אחד המצב שלה כל כך התדרדר, ששלחו אותה הביתה באמצע היום.

"באותו ערב נסענו לחדר המיון ב'לניאדו', אבל הם לא מצאו שום דבר חריג בבדיקות של הבת שלי ושלחו אותנו הביתה. היום אני כבר יודעת, שהיה אסור לנו לעזוב את המקום. הייתי צריכה לדפוק על השולחנות, לצעוק ולדרוש שיאשפזו אותה באופן מיידי, אבל לא עשיתי את זה ושילמתי על כך בחיים של הבת שלי".

במכתב השחרור של פשקוב מ"לניאדו" צוין כי היא הגיעה עקב חולשה כללית וירידה במשקל. כמו כן נכתב כי "מצבה הכללי משביע רצון, ללא חום" ושהיא משוחררת בהמלצת הרופא המטפל.

"כשחזרנו הביתה אלנה המשיכה להתלונן על כאבים", ממשיכה סולושקו. "היא הייתה אפאטית לחלוטין, בקושי דיברה עם הבנים שלה. יום למחרת התעוררתי בבוקר וראיתי אותה שותה מים במטבח. שאלתי אותה לשלומה, אבל היא לא השיבה, ואז פתאום התמוטטה על הרצפה. בקושי הצלחתי לתפוס אותה בידיים.

"צעקתי, הערתי את בעלי ואת הבנים וביחד העברנו אותה לספה. כשהאמבולנס הגיע, כבר היה מאוחר מדי, המוח שלה היה מת. בהתחלה העבירו אותה ל'לניאדו' וכעבור יומיים, אחרי שהודיעו לנו שאלנה הפכה לצמח, היא הועברה לבית חולים 'בלינסון' ושם נפטרה".

במותה העניקה חיים
"אני זוכרת את עצמי יושבת ובוכה במסדרון של המחלקה, מחבקת את הנכדים שלי", מספרת סולושקו. "הרופאים בדיוק הודיעו לנו שאלנה נפטרה והרגשתי שהכל קרס, שאין יותר תקווה. ואז, בשיא הסערה, ניגשה אלינו אחות ושאלה האם אנחנו נהיה מוכנים לתרום את האיברים של הבת שלי כדי להציל את חייהם של אחרים.

"הייתי מאוד נסערת ולא יכולתי להשלים עם המחשבה שהולכים להוציא מהגוף של הבת שלי את האיברים הפנימיים. בהתחלה סירבתי, אבל אז הנכד הבכור שלי התערב ואמר: 'אמא שלי עבדה בתור אחות וטיפלה באנשים מאוד מבוגרים וחולים. היא תמיד עזרה לאחרים, ואני יודע שהיא הייתה רוצה לתרום את האיברים, על מנת להציל אנשים ממוות'. אחרי המילים האלה כבר לא התנגדתי ופשוט חתמנו על כל המסמכים".

האיברים של פשקוב הושתלו בגופם של חמישה חולים - הכבד הושתל בגבר בן 60 ב"איכילוב", הריאות בנשים בנות 53 ו־64 ב"בילינסון", הכליות בגבר בן 58 ב"איכילוב" ובגבר בן 45 ב"הדסה" בירושלים. סולושקו מעולם לא פגשה את האנשים והמושתלים לא יודעים את פרטיה של התורמת.

"לפעמים אני חושבת להתקשר לאנשים שהצלנו ולספר