משה עוז (60), תושב נתניה, ואוקסנה בולדיזר (51), אזרחית אוקראינה, נישאו בחודש פברואר האחרון בקייב שבאוקראינה. עבורם אלו נישואי פרק ב', והם ציפו בקוצר רוח לטקס המרגש. אך מהר מאוד השמחה התחלפה בזעם רב.

לפני שלושה חודשים הגיעה בתה של בולדיזר, לנה בת ה-15, לישראל, אך היא עוכבה בידי משטרת הגבולות בשדה התעופה נתב"ג. בסופו של דבר, לאחר מסכת התשה לטענת ההורים, לא הורשתה לנה להיכנס לארץ ונשלחה חזרה לאוקראינה. כעת, הם מגישים בקשה לאיחוד משפחות ויוצאים למאבק נגד משרד הפנים, שלטענתם התייחס לבת בצורה לא נאותה. במועצה לשלום הילד, שקיבלה את פניית ההורים, אמרו השבוע: "לא ברור למה לא נתנו לה להמתין בתנאים הולמים".

"מתגעגעת לאמא"
ליום הטיסה ציפתה לנה זמן רב. אחרי שעות של שיחות עם אימה דרך הסקייפ, כל רגעי הגעגועים התנקזו למפגש שאמור היה להתקיים בשדה התעופה. "הטיסה מקייב לישראל עברה בסדר גמור והכל התנהל כרגיל", משחזרת לנה.

"כשהגעתי לארץ עיכבו אותי, אבל בשום שלב לא אמרו לי למה. לקחו אותי בהתחלה לחדר תשאול ושאלו אותי שאלות כמו למה הגעת? לאן את נוסעת? ולכמה זמן? כך המתנתי במשך שעות. ניסיתי לברר למה לא נותנים לי לראות את אמא, אבל אמרו לי שהם לא חייבים לתת לי סיבה וניסו להסביר לי משהו לגבי מסמכים, אבל לא הבנתי.

"בשלב מסוים התחלתי להרגיש נורא. כאבה לי מאוד הבטן, אולי בגלל הלחץ. ביקשתי כוס מים, אבל לא נתנו לי. לקחו לי את הטלפון והפכו את המזוודה שלי".
א
חרי חוויה כזו, את לא חוששת לטוס שוב לישראל?
"כן, אבל אין לי ברירה כי אני עכשיו בלי אמא. אני גרה כרגע עם חברה של אמא מספר שבועות. לפני כן גרתי עם חברים אחרים, עד שהם נסעו לחופשה ונאלצתי לעבור שוב".

מתגעגעת לאמא?
"מאוד מאוד מתגעגעת. יש לי את אבא שלי, אבל יש לו משפחה חדשה וזה לא אותו דבר ולאחי הגדול יש חברה איתה הוא מתגורר בנפרד. נשארתי לבד".



בעוד לנה עוכבה, עוז ובולדיזר המתינו לחדשות. בכל אותו הזמן חיכו בני הזוג בשדה התעופה, אולם לא הורשו כלל לראות את לנה. "היא עוכבה במשך שעות, לא יכולנו לתת לה מים או אוכל, ואפילו לשירותים לא נתנו לה ללכת", אומר עוז.

"היא הייתה מפוחדת ולחוצה. בשלב מסוים לקחו לה גם את הטלפון הסלולרי ואת המחשב הנייד כדי לראות מה היא כותבת. כאבה לה הבטן, ואמרו לה שהיא תקבל טיפול רפואי רק במעצר. מדובר בהתעללות בקטינה חסרת ישע, התייחסו אליה כמו אל מחבלת".

בסופו של דבר, העלו אותה בחזרה אל המטוס, כאשר לדברי עוז, היא בוכה ושרויה בחרדות. מאז לנה חיה באוקראינה "על מזוודות", לדבריו, וגרה אצל קרובי משפחה. מדי ערב מדברות האם והבת בסקייפ, שיחות המלוות בבכי ובדמעות של שני הצדדים.

"לאוקסנה יש אשרה כדין להישאר בארץ, שמוארכת אחת לארבעה חודשים. כרגע יש לה אשרה עד חודש ינואר. בנוסף, יש לה משמורת חוקית על הילדה מבית משפט באוקראינה, ומכתב של הגרוש שלה, שבו הוא מאשר שהילדה תשתקע בארץ מתוקף הנישואים של אימה".

עוז הגיש בקשה להסדרת מעמד ואיחוד משפחות למשרד הפנים, שילם את האגרה המיועדת לכך, והוא ממתין לקביעת תאריך לדיון בנושא. בינתיים הוא לוחץ על משרד הפנים, אולם לא הגיע לתוצאות. בנוסף, הוא פנה לאגודה לזכויות האזרח וכן למועצה לשלום הילד. בני הזוג מצהירים גם כי בכוונתם לתבוע את משרד הפנים על התנהלותו.

"אני כועס על המדינה", אומר עוז. "אוקסנה אישה דואגת, אכפתית, שוויתרה על החיים באוקראינה, אבל היא נקרעת בין האהבה אליי לבין האהבה לבת שלה. מחובתי לדאוג שהילדה תגיע לפה ותחיה איתנו. ארגנו לה חדר, ארון, מיטה. הבת הביעה משאלה להתגייר וגם להתגייס, אחרי שסיפרתי לה על עברי הצבאי".

עוז מספר כי הוצע לו לאחרונה שהבת תיכנס לארץ בכפוף למתן ערבות בנקאית בסך 30 אלף שקלים. "נאמר לי שמטרת הערבות היא לוודא שהילדה תיכנס ותצא מהארץ אחרי תקופה קצרה. לאן היא תחזור אחר כך? ערבות זה כמו כששוכרים דירה, זה מצב זמני. לפני שאמא שלה התחתנה, לנה נכנסה ויצאה מהארץ בלי בעיה. הן היו כאן לפחות פעם או פעמיים כל שנה. זה בעיניי כופר, ומאוד מכעיס אותי. אין בידיי את הסכום הזה. למה עבור אמא שלה לא ביקשו ערבות בנקאית? זה ניסיון לטרפד את הכניסה שלה".

"נדרוש בירור"
מהמועצה לשלום הילד נמסר: "אכן קיבלנו פנייה בעניין. לגבי עניין היתר שהייה לנערה בישראל, המלצנו כי אימה של הנערה תפנה לוועדה לעניינים הומניטאריים במשרד הפנים, ותבקש כי מטעמים הומניטאריים בשל שהות אימה בישראל, יותר לה לשהות כאן. זאת מכיוון שבמעמדה אין לקטינה זכות חוקית מוקנית לשהות דרך קבע בישראל.

"ללא קשר לשאלת מעמדה בישראל, בדעתנו לפנות לרשות להגירה ואוכלוסין במשרד הפנים כדי לבקש שייערך בירור לגבי טענות האם ובן זוגה לנוכח מה שהם