במשך דקות ארוכות ישבה א', בשנות ה-60 לחייה, בחדר האמבטיה של דירתה בשכונת אזורים בנתניה, מבוהלת עד מוות. רגע לפני שהסתגרה שם, צפתה בתמונות הדרמטיות ממצלמות האבטחה שהותקנו בחצר ביתה שהראו כיצד נער בן 18 שובר את התריסים של חדר השינה שלה באמצעות מוט ברזל על מנת לחדור פנימה לתוך הדירה.

עוד ב-mynet:
תופעה: נוטשים כלבים בשטחים פתוחים בשכונה
חדרה: סמי פיצוציות במשלוח עד הבית
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

א' מיהרה להתחבא, אך עדיין לא איבדה לחלוטין את העשתונות והתקשרה למשטרה. היא אמרה שהיא במצוקה, שמישהו מנסה לפרוץ לתוך הבית. למרות שבמשטרה הבטיחו לה לטענתה לשלוח ניידת באופן מיידי, השוטרים הגיעו למקום האירוע רק כעבור כשעה וזאת, למרות שתחנת משטרת נתניה נמצאת במרחק של חמש דקות נסיעה בלבד מביתה של המתלוננת.

"אני לא אשכח את היום הזה עד סוף חיי", סיפרה א' השבוע. "זה התחיל יום קודם לכן, ביום ראשון בשבוע שעבר, כשחזרתי הביתה מהעבודה. לא רחוק מהבית שלי ראיתי שלושה פקחים של העירייה, עומדים ליד הקיוסק של השכן. היו שמועות שהקיוסק שלו לא חוקי וככל הנראה אחד השכנים התלונן עליו לעירייה. אני לא יודעת למה, אבל ככל הנראה אותו השכן החליט שאני זאת שהתלוננה עליו. כבר באותו יום כמה שעות אחרי שהפקחים עזבו, הוא שם מוזיקה בווליום מאוד גבוה, אחרי זה הפעיל מקדחה וכל זה ליד החלונות של הדירה שלי. הרעש היה בלתי נסבל, אבל סגרנו את החלונות, הדלקנו מזגן ולא התייחסנו לזה".



א' חשבה שכאן זה ייגמר, אך היא טעתה. "ביום שני בשעות הבוקר יצאתי למרכז העיר לעשות סידורים ואז קיבלתי טלפון מבעלי", היא מספרת. "הוא אמר לי: "תיזהרי כשאת חוזרת הביתה, העסק חם, ואני מרגיש שעלול לקרות לנו משהו". נבהלתי מהמילים האלה ואחרי השיחה עם בעלי, התקשרתי מיד למשטרה וסיפרתי על ההתנהלות של השכן.

"זה היה בסביבות השעה 12 בצהריים. במוקד המשטרה אמרו לי שישלחו ניידת לבית שלי. כשהתקרבתי לבניין שלי, הייתי ממש מבוהלת. הניידת לא הייתה שם, וידעתי שכדי להגיע לדירה שלי, אני צריכה לעבור דרך החצר של השכן. הברכיים שלי רעדו, אבל אזרתי אומץ ופשוט עברתי. השכן ראה אותי, אבל לא אמר שום דבר וקצת נרגעתי. בסביבות השעה שתיים זה שוב התחיל. כל מיני דברים נזרקו לתוך החצר שלי. הסתגרתי בבית, סגרתי את התריסים ואת החלונות, הכנסתי את הכלבה לתוך הבית וישבתי בחדר השינה מול המוניטור של מצלמות האבטחה שיש לנו מחוץ לבניין".

אחרי כמה דקות התחילה הדרמה. "הבן של השכן, נער בן 18 בערך, התחיל לטפס על הגדר של החצר שלי ובידו מוט ברזל ארוך. ראיתי אותו עובר לתוך החצר שלי ומתחיל לשבור עם המוט את התריסים של חדר השינה שלי. זה כבר היה יותר מדי. חשבתי שזה הסוף שלי. אני אישה חולת לב וסוכרת ופחדתי שאני אקבל התקף לב. רצתי לאמבטיה בפאניקה. נעלתי את הדלת, והתקשרתי מהטלפון הנייד שלי למוקד המשטרה.

"צעקתי למוקדנית שאני במצוקה, אמרתי לה שהוא אצלי בתוך הבית, שהוא רוצה להיכנס ושאני פוחדת שירצחו אותי. הייתי בהיסטריה. המוקדנית אמרה לי שהיא
שולחת לי ניידת. הייתי בטוחה שהניידת תגיע מיד, כי התחנה נמצאת חמש דקות מהבית, אבל המשטרה לא הגיעה. אני לא יודעת כמה זמן עבר, זה נראה לי כמו נצח.

"חיכיתי שהרעשים ייפסקו ולאט לאט יצאתי החוצה. המשטרה הגיעה לבית שלי רק בסביבות שלוש וחצי אחר הצהריים. כשהסתכלתי בטלפון שלי הבנתי שעברה כמעט שעה מהרגע שבו התקשרתי להזמין ניידת. השוטרים שהגיעו אמרו שאני צריכה להגיש תלונה בתחנה. הילדים שלי בינתיים הספיקו להגיע הביתה ולקחו אותי לבית החולים, כי הרגשתי ממש לא טוב. בערב אני ובעלי הגענו לתחנה. שם אמרו לנו שאנחנו צריכים ללכת לבית משפט ולבקש צו הרחקה מהשכן ומהבן שלו, ושמעבר לזה אין להם מה לעשות".

תגובת המשטרה: "בעקבות אירוע חשד לפורצים הגיעו שתי ניידות למקום, פגשו במודיעה ופתחו בסריקות אחר החשוד שזהותו ידועה".