כשחושבים על שכונת פרדס הגדוד בנתניה, לרבים האסוציאציה הראשונה שעולה בראש באשר לשכונה הקטנה בצפון העיר היא הוסטלים. כבר שנים שמסיבות שקשה לשים עליהן את האצבע, מוקמים בבתים פרטיים בשכונה עוד ועוד הוסטלים המאכלסים אוכלוסיות נזקקות שונות ובעיקר בעלי מוגבלויות שכליות ונפשיות.

עוד ב-mynet:
כך התנחלה העמותה החרדית במבנה ההיסטורי
ונדליזם וערימות פסולת: כך נראה הגן הארכיאולוגי
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות נתניה" בפייסבוק

השכנים ב"שכונת ההוסטלים" - כפי שהיה מי שכינה אותה, ממורמרים בעיקר משום שלדעתם אין כל היגיון בהקמת כל כך הרבה הוסטלים באזור אחד ובכך לפגוע באיכות חייהם. ההערכה היא שבמקום ישנם לפחות 12 הוסטלים, שרובם הוקמו בשנה שנתיים האחרונות, הרבה אחרי שהחלו להתלונן לרשויות בנושא, והבעיה העיקרית כרגע היא שאין מי שיעצור את התופעה שנדמה שרק הולכת ומחמירה. יש לציין כי ההוסטלים, אינם טעונים רישוי על פי חוק רישוי עסקים והפיקוח עליהם נמצא באחריות משרדי הבריאות והרווחה.

את ביתם של פני ואלי הדר ברחוב פייר ז'ילבר מקיפים חמישה הוסטלים, חלקם בבעלות ארגון "אלאור" הנותן שירות כוללני לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, עם מומחיות מיוחדת בתחומי הפיגור, הפרעות נפש ואוטיזם. החלק האחר בבעלות שאול בוארון, הפועל כיזם פרטי. נוסף לכך, הם טוענים, מול ביתם נפתח לאחרונה גם הוסטל עבור אסירים במעצר בית.

"אנחנו גרים שלוש שנים בשכונה", אומר אלי. "מולנו יש מבנה של 'אלאור', יש שם ילדים חוסים. אנחנו שומעים משם מוזיקה חזקה ואת הצרחות של השוהים. בבוקר אנחנו שומעים שמכניסים אותם למקלחות, וזה מפריע בעיקר בשבת. רק לפני חצי שנה זה היה בית עזוב. בנוסף, מישהו בנה ליד המבנה גם מחסן עצים, מה יקרה אם תהיה שריפה?".



כמו פטריות אחרי הגשם
התושבים מסבירים כי אין להם התנגדות עקרונית לשילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה, אולם הם מציינים כי מדובר בכמות גדולה של הוסטלים ביחס לשכונה הקטנה, כך שמלבד הפגיעה באיכות חייהם ישנה גם ירידה בערך הדירות. "אחת השכנות פרסמה כי היא מוכרת את הבית ואני חושש שהבית יהפוך גם להוסטל", אומר אלי הדר המתגורר מול בית הספר תיכון "שרת", אשר גובל בהוסטל ששימש בעבר בית דירות משותף. "הם משתלטים פה על השכונה, ואני בטוח שיש עוד הוסטלים שאני לא מודע להם".

לטענת אלי, החוסים מעשנים סיגריות בסמוך לבלוני גז בחצר הצמודה לבית הספר. "זה יכול להיות מסוכן", הוא מסביר ומוסיף: "החוסים הולכים באמצע הכביש לחדר האוכל שלהם, שנמצא ברחוב סמוך, ומפריעים לתנועה".

"יש נשים שדופקות בדלת שלנו, אומרות שהן רעבות או מבקשות סיגריות", מוסיפה אשתו, פני. "יש מישהי שמתחילה בשעה שבע בבוקר לשיר, במרחק של כמה מטרים מחדר השינה שלנו. אתה היית יכול לחיות ככה? הבן שלי שטף את האוטו, ואחת הנשים התחילה להציק לו עד שהוא נאלץ לקרוא למשטרה. איפה החיים הפרטיים שלנו? אנחנו משלמים את המיסים הגבוהים ביותר בעיר, אזור א' בארנונה, 1,000 שקלים לחודש".

בני הזוג הדר כתבו מספר מכתבי תלונה לעירייה בנושא ההוסטלים, נוסף לטענות על חריגות בנייה של כמה מהם. למכתב האחרון ששלחו לפני כחודשיים לעירייה עוד לא קיבלו תשובה. באוגוסט 2012 קיבל הדר מכתב תשובה מהעירייה, בו נאמר כי ראש העיר, פנתה מספר פעמים בנושא אל שרי הבריאות והרווחה. למכתב צורפה התשובה שקיבלה מסגן שר הבריאות דאז, הרב יעקב ליצמן, שכתב כי משרד הבריאות מחויב על פי חוק לדאוג לשיקום נכי הנפש בקהילה, אולם הבטיח גם ש"אין למערך השיקום כל כוונה לאשר פתיחת הוסטל נוסף בנתניה". מדובר בהבטחה שלא עמדה, כאמור, במבחן המציאות.

כולם בני אדם
אלון אלרואי הוא הבעלים של מעון "אור" בנתניה, שמפעיל ארגון "אלאור". לדבריו, בשכונת פרדס הגדוד הם מפעילים ארבעה הוסטלים. "ברמה העקרונית מדיניות משרד הרווחה בשנים האחרונות היא שכל האנשים עם מוגבלות ישולבו בקהילה. הנושא הזה הוא החלטה מחייבת, ומשרד הרווחה בשנים האחרונות פועל לצמצם את מספר האנשים שנמצאים בתוך פנימיות. כל הרחבה של מסגרות לאנשים בתחום הפיגור או האוטיזם, מתבצעת אך ורק במסגרות קהילתיות", הוא מסביר.



בתגובה לטענות התושבים לפיהם יש מספר רב של הוסטלים בשכונה, אומר אלרואי: "גם בן אדם עם מוגבלות הוא בן אדם. כמו שלא יגידו שבשכונה הזו גרים יותר מדי דתיים או חס וחלילה אתיופים, אנחנו לא חושבים שצריך להגיד שיש יותר מדי אנשים עם מוגבלות. זאת עמדה סובייקטיבית שאני לא יכול להתווכח איתה. אני יכול להגיד שהיום משרד הרווחה פועל באופן כזה שלא יוקמו הוסטלים באופן צפוף מדי באזורים מסוימים".

לדברי אלרואי, "יש כל מיני סוגים של הוסטלים. לא הכול בבעלותי. יש מספר גופים שפועלים בנתניה, חלק פועלים רק בתחום הפיגור, יש כא