אלה שגיב ורבקה סלע מנתניה היו מורות ומחנכות בבתי ספר יסודיים במשך 34 שנה. לאחר שיצאו לפנסיה מוקדמת, החליטו השתיים להמשיך לתרום מהידע הרב שלהן, וכיום הן מעבירות סדנאות להדרכת הורים בנתניה ומחוצה לה, וכן מעבירות שיעורי עזר לתלמידים בביתה של סלע.

עוד ב-mynet:
העונש שקיבל ילד בן 9 שגנב מסטיק: כוויות בגוף
לגעת במוות: חיי כמלווה של חולים סופניים
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

שגיב, בת 56, אם לשני בנים, פרשה לפני שנה וחצי אחרי 34 שנות הוראה, רובן בבית הספר "שורשים" בעיר. סלע בת 61, אם לשלושה וסבתא לנכד, יצאה לפנסיה לפני שש שנים, כאשר ב-12 שנותיה האחרונות בעבודה לימדה בבית ספר "רזיאל".

שגיב וסלע "חברות נפש", כלשונן, כבר ארבעים שנה. "עליתי מברית המועצות לפני ארבעים שנה, לפני מלחמת יום כיפור ולמדתי בבית ספר טשרניחובסקי", מספרת שגיב. "התחתנתי בגיל 18, למדתי בסמינר הקיבוצים, וקיבלתי עבודה בבית ספר 'בכר' באבן יהודה. הייתי אז בת 22, והמורה בכיתה המקבילה אליי הייתה רבקה סלע. לא ידעתי מה אני צריכה לעשות, ורבקה טיפחה אותי כמו פרח, לימדה אותי כל מה שצריך כדי להיות מורה טובה. התברר גם שאנחנו גרות באותו רחוב, הילדים שלנו באותו גיל, והבעלים היו באותה טייסת". "מאז אנחנו צמודות, און אנד אוף", משלימה סלע.

כיצד הגעתן לנושא של הדרכת הורים?
סלע: "כשידענו שאנחנו אמורות לפרוש, לא בגלל גיל הפנסיה, אלא בעקבות השחיקה שהרגשנו, חשבנו מה נעשה כשנהיה "גדולות". עוד כשהיינו מורות, למדנו ביחד אימון אישי והדרכת הורים אצל מיכל דליות, 'סופר נני', שמלמדת את שיטת אדלר. אנחנו חושבות שגם הורות צריך ללמוד. הפסיכולוגיה המודרנית נותנת כלים מאוד יישומיים על מנת להכין את ההורים ואת האווירה בבית לקבלת ילד, והחלטנו לשלב את הידע עם הניסיון שלנו כמורות וכאימהות".

בשלוש השנים האחרונות הן מעבירות סדנאות בנות שעה וחצי לקבוצות של 10 עד 15 הורים, לרוב בבתים פרטיים ובבתיהן. העלות להורה היא ארבעים שקלים. סך הכול יש להן 12 סדנאות בנושאים מגוונים, ביניהם חזון הורי - כיצד רוצים לראות את הילד בעוד עשרים שנה, גבולות, "הורה הליקופטר" - הורים שמגוננים ו"מרחפים" מעל הילד, שפע מוגזם, יחסים בין אחים ועוד.

"עונשים לא עוזרים"
"האווירה בסדנאות היא מאוד נעימה. השלנו מעצמנו את הכובע של המורות, אנחנו באות בגובה העיניים", אומרת סלע. "הלוואי שהייתה עזרה בתקופתנו. חשוב לציין שבין הסדנאות אנחנו ממשיכות להיות בקשר עם ההורים, ומדריכות אותם באופן פרטני בנושאים הקשורים באתגרים עם הילדים".

איזה סוג של בעיות בין הורים לילדים עולה בסדנה?
סלע: "אם לילדה בת עשר שיתפה את הקבוצה בכך שבתה ממשיכה להתקשר במסרונים עם חברותיה בחדר לאחר 'לכתה' לישון, ובעקבות כך הילדה נרדמת מאוד מאוחר, ומתקשה לקום בבקרים. אם נוספת פנתה אלינו, והתלוננה על כך שהחדר של הילד מאוד מבולגן, ערימות בגדים על הרצפה ואי סדר נורא. היא סיפרה כי היא גוערת בו מצד אחד, ומצד שני מסדרת לו את החדר".

שגיב: "חשוב לזכור שעונשים לא עוזרים. הילד לא מפיק מזה לקחים, מכות בוודאי שאסורות, אבל גם לא צועקים על הילד. יש לנו הרצאה שנקראת 'מה במקום עונש'".



מה עושים במצבים שתיארתן?
סלע: "שיחה מקדימה עם הילדים, שבה אנחנו מסבירים להם מה מפריע לנו. אנחנו נותנים לילדים את הבחירה: הילדה בוחרת באיזו שעה בלילה היא מוסרת להורים את הטלפון הנייד, והילד בוחר מתי הוא מסדר את החדר. זה צריך להיות מתוך הבנה, שהטלפון מפריע לה לישון או שאי אפשר לארח חברים בחדר מבולגן. כשמגיעים להחלטה, רושמים את ההבנות כחוזה, והצדדים חותמים עליו. לאחר מכן, ההורים לא צריכים לדבר או להזכיר את הבעיה, לא 'לחפור' לילדים".
שגיב: "מילת המפתח היא עקביות. זה תהליך ארוך, לא צריך לחשוב שהשינוי יהיה מחר. הילדים ינסו למתוח את הגבולות. צריך לקחת בחשבון שזה תהליך, ולעמוד במילה. זאת שיטה שבאה מתוך המון כבוד לילד".

אתן מרגישות שחל שינוי ביחסי הורה-ילד בשנים האחרונות?
שגיב: "הורים היום מרימים ידיים מול הילדים. אין להם שליטה עליהם, והם נותנים לחיים לעבור. הם אומרים, 'הם יגדלו וזה יעבור להם'. לכן יש כל כך הרבה אלימות, הפרעות אכילה, סמים - כל הנושאים שאנחנו רואים ושומעים היום בטלוויזיה. נוער שגדל בלי שום הדרכה".

סלע: "פעם גידלו את הילד במסגרות שבטיות, וכל אישה למדה מאמא ומסבתא שלה כיצד לגדל את הילדים. היום בחורה צעירה יולדת, והזוג הצעיר עומד בפני
שוקת שבורה. זאת, בנוסף להתפתחות הטכנולוגיה ומערך המשפחה שהשתנה. ההורים עובדים כל היום ומחפשים מסגרות".

הפרויקט הבא שהן מתכננות הוא הדרכה לאימהות ממוצא אתיופי, ללא כל עלות מצדן. הן עומדות בקשר עם ראש מי