"נתניה היא עיר פתוחה לתרבות, חדשנית וקוסמופוליטית, עם תשוקה אין-סופית להתפתחות". כך אומרת הסופרת האורוגוואית אליזט שלוק, על יוזמתה להקים אוסף ספרים בספרדית בספרייה העירונית. בשבוע שעבר, בטקס רב-משתתפים, נחנך האוסף. כיבדו את האירוע בנוכחותם ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, ושגרירים ממדינות דרום אמריקה ומרכזה, שבהן השפה הרשמית היא ספרדית.

הסופרת אליזבט שלוק. "מקווה שהאוסף בספרדית יתרחב ויגדל" | צילום: אסף פרידמן

שלוק (50), סופרת ידועה בארצות אמריקה הלטינית, עלתה לפני כשנתיים מאורוגוואי, היישר לנתניה. במולדתה הוציאה שבעה ספרי ילדים, ובימים אלה היא עובדת על רומן למבוגרים.

חיבור לשורשים

רעיון אוסף הספרים הספרדי התבשל אצלה כשהגיעה לארץ, וחיפשה עם בתה ספרים בשפת האם שלהן. לדבריה, הבחינה שבספריות אין קטגוריה של ספרות בספרדית. בהתחשב במספר דוברי הספרדית הלא מבוטל בארץ, החליטה שלוק כי עליה לעשות מעשה. "אנחנו צריכים לחשוב לא רק על דוברי השפה, כי מדובר בדור הולך ונעלם", היא מסבירה. "חשוב לחזק את השפה דווקא אצל צאצאיהם של דוברי הספרדית, כדי להדק אצלם את החיבור לשורשים. בכלל, הכרת ההיסטוריה והחיבור לשורשים חשובים לבני כל המוצאים, ובישראל, המגוון הוא מדהים, מיוחד מאוד ומעשיר את התרבות".

שלוק ובעלה רודריגו יצרו קשר עם חברת מועצת העיר שושנה זילברברג, ושיתפו אותה ברעיון. הפרויקט והאנרגיה היזמית של שלוק מצאו חן בעיניי זילברברג. היא הפנתה אותה למנהלת רשת הספריות בעיר, מיכל מל, ויחד הן התחילו לעבוד על הוצאת הרעיון לפועל.

"הספרייה הציבורית מילאה תמיד תפקיד חשוב בחיי", מספרת שלוק. "את הרומן הראשון שלי קראתי על פי המלצת ספרן בספרייה הציבורית, בעיירה דורזנו במרכז אורוגוואי, שבה נולדתי. כשהייתי בת 12 קיבלתי בספרייה בעיירה את כרטיס הקורא הראשון שלי, ועליו אני שומרת עד היום. תמיד הערצתי את הפונקציה שהספרייה ממלאת בעיר, והערכתי מאוד את עבודתם של הספרנים".

לדברי שלוק, כשפנתה לשגרירי ספרד ואמריקה הלטינית עם רעיון אוסף הספרים, הם העריכו את היוזמה והביעו נכונות לשתף פעולה. כדי להפוך את הרעיון למפתה עוד יותר, כללה שלוק באירוע הפתיחה גם חלק אומנותי - פעילות תרבותית, שבה כל שגרירות מציגה את ארצה באמצעות המוזיקה, האומנות והחוויה הקולינרית שלה, ותורמת לאוסף מבחר ספרים מן הלאום שהיא מייצגת.

"אני מקווה ומאמינה, כי לאט לאט האוסף בספרדית יגדל ויתרחב. אני מבקשת להדגיש את תרומתם החשובה של המחברים, שתרמו לי חלק מספריהם לאוסף זה. הם מוערכים בעיניי מאוד, כי אני מבינה את העבודה הקשה שלהם. מניסיון, לפעמים, כדי שתצא תוצאה ראויה, אנחנו נאלצים לשבת שבועות בחדר ולכתוב", היא אומרת.

שלוק מספרת כי כבר כתלמידה, מלבד ספרים ומחברות, תמיד היתה לה בתיק עוד מחברת מיוחדת, שבה נהגה לכתוב שירים וסיפורים, ובה הדביקה גזרי עיתונים ותמונות ממגזינים, ששימשו השראה לנושאים שעליהם כתבה.

בגיל 18, כשסיימה את לימודיה, עברה לבירת אורוגוואי מונטווידאו, כדי ללמוד ולעבוד. באותה התקופה הזניחה, לדבריה, את אהבתה הגדולה לספרות ולכתיבה. כמה שנים אחר כך, פגשה במקרה את המלחין והכותב קלייב נולאן. הוא הצית בה שוב את האהבה לתחום, והיא בחרה להקשיב לנטיית לבה ולתת דרור למאוויה. היא כתבה ופירסמה ספר סיפורים, בנושאים למיניהם. בני משפחתה ראו עד כמה תחום יצירה זה מיטיב עִמָה, והניעו אותה להמשיך ולכתוב. למרות הצלחת הספר ועל אף תמיכת בני משפחתה, שלוק היתה ספקנית באשר לכישרונה. "הבנתי שאני באמת עושה את הדבר הנכון, רק כשהתחלתי לקבל תגובות מפרגנות ואוהדות על הכתיבה שלי גם מאנשים שלא מכירים אותי אישית", היא מספרת.

הסופרת אליזבט שלוק | צילום: אסף פרידמן

באותה התקופה הכירה את בעלה רודריגו, הייטקיסט ואיש עסקים. השניים נישאו ועברו יחד לעיירת החוף פונטה דל אסטה, הממוקמת בדרום אורוגוואי. שם נולדו להם שני ילדים: דניאל, כיום בן 20, ואווה, בת 13. היות שבעיירה לא היה מוסד רשמי לחינוך יהודי, ומאחר ששלוק ראתה חשיבות רבה בכך שילדיה יכירו את המסורת היהודית, יזמו היא ועוד אמהות את הקמת "בית הספר למסורת", שהחל לפעול אחר הצהריים בבתיהם של בני הקהילה היהודית. בבית הספר המאולתר לימדו המורים, מתנדבים בני הקהילה היהודית, עברית, יהדות ומסורת. "בתי אווה התאהבה בתכנים שלמדה בבית הספר, והביעה רצון רב לעלות לישראל, ובערך באותו הזמן, דניאל, בננו הבכור, החליט להירשם ללימודי מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית", היא מספרת. "אנחנו אנשים הרפתקנים, אוהבים טיולים והתנסויות חדשות, והיה לנו חשוב לשמור על המשפחה מגובשת ולא להיפרד; מה גם, שבתקופה האחרונה באורוגוואי הבחנו בעלייה באנטישמיות. אז סגרנו את העסק המשפחתי ועלינו ארצה בלי היסוס".

הבחירה להתגורר בנתניה היתה מתבקשת, מבחינת שלוק. לדבריה, היא אוהבת מאוד את הים, והוא נותן לה השראה. "רצועת החוף של נתניה מזכירה לי את פונטה דל אסטה, העיר שבה גרנו באורוגוואי", היא מספרת, "בעיניי, נתניה לא נופלת מערי חוף מפורסמות בעולם. יש בה שכונות מגוונות ונופים שונים, והפארקים בנויים בקפידה, וזה יתרון מבחינתנו, כאוהבי חיות מחמד. זו עיר יפהפייה".

משפחה אופטימית

בארץ, מספרת שלוק, זכו היא ובני משפחתה לנחיתה רכה: "אנחנו משפחה אופטימית מאוד, ובכל קושי אנחנו רואים שיעור והזדמנות. אנחנו אוהבים את ישראל מאוד, ומרגישים כאן בבית, חלק ממשפחה גדולה ונהדרת. בעלי למד עוד באורווגאי בבית ספר עברי, והילדים ידעו מעט עברית מבית הספר המסורתי, הסתגלו מיד לשפה ורכשו חברים חדשים. לי היה קצת קשה עם השפה, אבל נרשמתי לאולפן ואני עובדת על זה. בסך הכל חווינו קליטה מצוינת".

למרות החיבור החזק לארץ, ולמרות התחושה שלה ושל בני משפחתה שמצאו את מקומם, שלוק מודה שהיא מתגעגעת לאורוגוואי לפעמים. בעיקר היא מתגעגעת לחלוק את יומה עם בני משפחה וחברים, מה שהבדלי השעות בין ישראל לדרום-אמריקה מקשים עליה לעשות. "אבל אני לא מתלוננת. הטכנולוגיה המתקדמת של זמננו מקילה עליי את האינטראקציה עם האנשים שאני אוהבת שנשארו באורוגוואי. כשאני חושבת שלעולים בגלי העלייה הגדולים לא היתה האופציה הזאת, אני שמחה בחלקי".

ניתן לשער כי שלוק תתגעגע גם לתהילה שזכתה לה בארץ מוצאה, כסופרת מפורסמת, וכי תחוש תסכול על רקע האנונימיות שלה בישראל, אך היא אומרת: "זה לא מתסכל אותי כלל, רק נותן מוטיבציה להמשיך ולהשתפר. מה גם שאני אוהבת את הפרטיות שלי ושל משפחתי, כך שזה אפילו נחמד".

את המוטיבציה שהיא מספרת עליה היא מתעלת בימים אלה לעבודה על תרגומו לעברית של הרומן הראשון שלה למבוגרים, אחרי שבעה ספרי ילדים, שקיבל פרס הצטיינות מהוועדה להערכת אומנים במשרד העלייה והקליטה. שמו של הרומן "Otra vida" ("חיים אחרים").

"שואלים אותי הרבה על תרגום לעברית, אבל יש להבין שזה לא דבר פשוט", היא מסבירה. "כדי לבצע תרגום טוב תריך למצוא מתרגם שמבין את הסיפור, ומרגיש בלבו את כוחן של המילים שהסופר רצה להביע".

כל ספרי הילדים של שלוק מאוירים על ידי ילדים. "אני תמיד נהנית לראות איך ילדים שונים מוצאים קונוטציות שונות למילים שלי, ואיך הם בוחרים לאייר אותן", היא אומרת. מטרתה בכתיבת ספרי הילדים היא ליצור זמן איכות של קריאה בצוותא, לילדים ולהוריהם. סדרת הספרים שלה, "גלקסיה איקס", מספרת על גלקסיה שממנה יוצאים כוכבי הלכת לכדור הארץ, כדי לעזור לילדי הכדור להתמודד עם הפחדים שלהם. בסדרה היא משתמשת בשמות אמיתיים של כל המרכיבים: כוכבי לכת, ערים, כפרים ותרבויות, כדי שגם המבוגרים יוכלו למצוא עניין בספר.

הספר הבא שלה, כאמור, עומד לפנות לקהל המבוגר, ויהיה ספר המשך של הרומן הראשון שלה. "מדובר בסיפור חזק, עם הקשר יהודי", היא מגלה.

האירוע הבא בדרך להשלמת אוסף הספרים יתקיים בחסות שגרירות פנמה, ב-24 בפברואר 2019, בשעה 18:00, בספרייה העירונית, ברחוב שדרות בנימין 60, בנתניה. שלוק מזמינה את הקהל הרחב להשתתף באירוע וליהנות מאנסמבל מחול פנמי טיפוסי, מאוכל מסורתי, מתערוכת צילומים עם צלם אורח שיגיע במיוחד מפנמה, ומשלל פעילויות מיוחדות.