כשסיגלית בשארי, יועצת בית הספר יהודה הלוי בנתניה לנערים ולנערות מתבגרים עם צרכים מיוחדים, שמעה לפני שנה, בהפסקה, מוזיקה קלאסית בוקעת מאחת הכיתות, היא הלכה בעקבות המנגינה. לדבריה, התלמידים אוהבים בדרך כלל לשמוע מוזיקה עכשווית, ולכן הצלילים יוצאי הדופן משכו אותה.

כשהגיעה לכיתה שממנה בקעה המוזיקה, היא לא הצליחה להסתיר את הפתעתה: ישראל אדמה, תלמיד שעד אז הכירה כמופנם ושקט, הפעיל נעימה קלאסית במחשב, וכל התלמידים ישבו סביבו והאזינו.

ישראל אדמה. "מוזיקה זה דבר מרגש" | צילום: צביקה טישלר

"שאלתי אותו איך הגיע למוזיקה הזאת, והוא ענה: 'אני כל הזמן מחפש מוזיקה נעימה, זאת מוזיקה שעושה טוב לשכל וגם לנשמה, זה מפתח את המחשבה'. התשובה שלו שבתה אותי, הוא קנה אותי באותו הרגע", אומרת השבוע בשארי.

חלם על גיטרה

אדמה, 19 וחצי, המאובחן עם הנמכה קוגנטיבית, עבר עם משפחתו מקריית מלאכי לשכונת אזורים בנתניה, לפני חמש שנים. הוא השני מבין שישה ילדים. בשארי מספרת, כי מהרגע שהגיע לבית הספר, לא היה קשה להבחין באופיו המיוחד. "תמיד ראיתי אותו כבעל שקט פנימי ומנומס מאוד. עם הזמן זיהיתי אצלו גם מעין מצפן פנימי. הוא יודע מה טוב ונכון בעבורו, והוא תמיד מחפש דרכים להתפתח וללמוד", היא אומרת. לדבריה, ככל שדיברה עם אדמה יותר, הבינה עד כמה גדולה משמעות המוזיקה בעבורו, ועד כמה היא מניעה את עולמו.

"כשישראל סיפר לי שהוא חולם ללמוד לנגן על גיטרה, זה כבש אותי. בית הספר התגייס למען המטרה הזאת. סייעת בית הספר שלנו, ליה באום, מצאה אנשים טובים, שבחרו להישאר בעילום שם, והם תרמו לישראל שנת לימודים בקונסרבטוריון", מספרת בשארי.

חודשיים בלבד לאחר שהחל ללמוד לנגן בקונסרבטוריון העירוני, הוא נשמע כנגן מקצועי, שמנגן כבר שנים. הוא שולט בגיטרה, ומנגן בדיוק רב מגוון רחב של מנגינות, החל מיצירות קלאסיות בשלמותן וכלה בהמנון הלאומי.

"ההתקדמות שלו מדהימה ומפתיעה", אומר השבוע המורה שלו לגיטרה בקונסרבטוריון, דניאל שץ. "כרגע הוא לומד במתכונת של פעם בשבוע, אבל עם הקצב שלו הוא יוכל בהחלט להיכנס בקרוב להרכבים, ולנגן בעוד מסגרות. נגנים רבים בגילו מתעניינים בהמון דברים אחרים, ואלה ממלאים את זמנם, אבל אצלו אתה מרגיש שהוא מקדיש לזה את כל הזמן שאפשר, ועושה את כל מה שנדרש ממנו, ומעבר לכך. הוא גם יוזם ומביא מעצמו. היום, למשל, הוא ביקש שאלמד אותו לנגן את השיר 'בית השמש העולה'".

"זה מרגיע"

בשארי מספרת, כי מהרגע שאדמה החל ללמוד נגינה, ניכר שהוא מרשה לעצמו להיפתח ולחשוף צדדים חדשים באישיותו. "זה פתח אותו פתאום, ועודד אותו לשתף אותנו בחלומות שלו לבנות עתיד מחוץ לבית ולשכונה שבה הוא גר, לפרנס את עצמו ולמצוא בת זוג מתאימה, דברים שלא נהג לדבר עליהם לפני כן. זה יצר אצלו פתאום מקום לדיבור רגשי, שלא היה אופייני לו. באחרונה, למשל, הוא אמר לאנשי הצוות: 'אני רואה שאתם מאמינים בי, אני שמח שיש אנשים שרוצים בטובתי'. הוא גם נהיה טיפוס חברותי יותר, ודואג לחשוף גם תלמידים אחרים לעולם המוזיקה הקלאסית".

"אני רוצה שכמה שיותר ילדים ירגישו את מה שאני מרגיש כשאני שומע מוזיקה", אומר אדמה. "יש לנו בבית הספר שיעור יוגה, ומוזיקה זה כמו יוגה, מרגיע. כל פעם שאני כועס על עצמי או מרגיש שפגעתי במישהו, אני פונה למוזיקה, זה מוציא לי מהראש את כל המחשבות הרעות".

כשהוא נשאל איזו מוזיקה הוא אוהב במיוחד, הוא עונה בלי היסוס "שוברט, מוצרט, באך", ונוקב גם בכמה שמות של יצירות קלאסיות מוכרות. בבית, כך הוא מספר, האחים שלו שומעים מוזיקה עכשווית באנגלית, אבל הוא, לדבריו, לא מתחבר לזה. "אני לא אוהב לשמוע שירים כאלה, יש בהם קללות ומילים בוטות. אני שומע מוזיקה שמתאימה לי. חוץ מהמוזיקה הקלאסית, אני אוהב לשמוע גם מוזיקה באמהרית, שההורים השמיעו בבית כשהייתי קטן".

אדמה קשור מאוד להוריו, במיוחד לאמו ("אני מנגן בבית, ותמיד משתדל שלא לעשות יותר מדי רעש, כדי לא להפריע לה"). הוא משתתף במטלות הבית ובטיפול באחיו הקטנים, ובאחרונה אף סייע בשיפוץ הדירה שבה מתגוררת משפחתו.

לא נח לרגע

מלבד הנגינה, יש לאדמה תחביבים רבים נוספים, "מנוחה זה סבל בשבילי. כשאני נח אני מרגיש עצלן, עשייה נותנת לי אנרגיה", הוא אומר, ואכן, נראה שכמעט לא נשאר לו זמן לנוח. פעמיים בשבוע הוא מתאמן בכדורגל, הוא מתנדב במועדון גמלאים וגם עובד בנגרייה, במסגרת תוכנית תעסוקה של בית הספר שבו הוא לומד. בכסף שחסך מעבודתו זו קנה לעצמו את הגיטרה.

את מעט הזמן הפנוי שנותר לו הוא מבלה בבית המדרש באזור מגוריו. "כשהייתי בן 17, פגשתי ברחוב רב, והוא הזמין אותי לבוא לשיעור תורה. הגעתי, ואני שם כבר שנתיים. שם למדתי לא לפחד, ולהאמין. אני מרגיש שרואים שם את הנפש שלי, והופכים אותי לבן אדם טוב יותר".

מה החלום שלך, ישראל?

"אני חולם להיות צייר. זה עוד תחביב שלא סיפרתי עליו. אני מאמין שאגיע לזה. המורים גאים בי, ולמרות שלמדתי בשיעורי התורה שאסור להגזים במידת הגאווה, גם אני גאה בעצמי".