"קורה שפתאום אני תופס את עצמי ואומר 'וואו, אני אשכרה מטיס מטוס לבד, מגשים את החלום של עצמי'. זה מטורף כשההבנה הזאת מכה בי פתאום".

ביום רביעי בשבוע שעבר עמד סגן ר' מנתניה, גאה ונרגש, במסדר הכנפיים המסורתי של קורס טיס של חיל האוויר, והגשים חלום ילדות כשסיים את קורס טיס מספר 177.

סגן ר' (באדיבות דובר צה"ל)

הוא התחנך על ברכי חיל האוויר, ונשם אוויר צה"לי מינקותו. אביו שירת בצה"ל בדרגה בכירה, שניים מאחיו שירתו בחיל האוויר, והוא זוכר את עצמו כילד מגיע לבקר אותם בבסיסים, רואה מטוסים ממריאים מסביבו, וחולם להיות יום אחד האדם שמפעיל את המכונות העצומות הללו.

וזה לא היה קל: לפני הטיסה הראשונה שלו התנגבו ללבו חששות. "רוב האנשים שיש להם חלום, יכולים לדמיין איך זה להגשים אותו, איך זה מרגיש. אבל לי לא היה מושג איך זה לטוס, זה לא דומה לשום דבר", הוא מסביר.

את קורס הטיס הוא מסיים כפי שחלם, כטייס קרב, והרגע שבו קיבל את הבשורה הזאת היה, לדבריו, הרגע המכונן ביותר בקורס. "אחרי שנה בקורס, מחלקים אותנו למקצועות, נווטים או טייסים, בתובלה או בקרב. יש הרבה ועדות בקורס, מקבלים לגבינו המון החלטות גורליות, אבל הרגשתי שזו המכריעה מכולן, כי בעצם קובעים בשבילי את המקצוע העתידי".

את ההרגשה שאחרי ההכרזה מתקשה ר' לתאר במילים: "זאת התרגשות שאי אפשר להסביר, מעורבבת בסיפוק ענק. ברגע אחד מודיעים לך שהגשמת את החלום שלך, שהשגת את מה שרצית, שהעבודה הקשה כל כך שלך הניבה תוצאות".

בצד הרגעים החשובים והתחושות האדירות שהוא מתאר, ר' מדגיש שיש גם קשיים רבים בדרך אל החלום. "בהתחלה אתה אומר לעצמך: מה הסיכוי שלי? כל הזמן קיים החשש הזה שהסטטיסטיקה חזקה ממך. אלה סרטים שקשה מאוד להוציא מהראש", מספר ר', ומוסיף כי עם התהיות לגבי הערך העצמי קיים אלמנט נוסף, קשה לא פחות - הפרידות התמידיות מהחברים, שנופלים בניפויים מהקורס.

"במקומות אחרים של לחימה בצבא אתה יודע שאם לא יקרה משהו חריג, אתה נמצא עם אותם האנשים מתחילת השירות ועד סופו, ופה זה שונה לגמרי. אף על פי שאתה מכין את עצמך לזה מראש, מדובר באנשים שאתה עובר אִתם את הרגעים אולי הכי חשובים בחיים שלך, ישן לידם, חי אותם, מכאן שהקושי העצום שבפרידה הוא בלתי-נמנע".

לפני הצבא טיפח ר' תחביבים רבים: כדורסל, נגינה על פסנתר והתנדבות בבית הספר שבו למד. קורס הטיס הפגיש אותו עם קושי נוסף - שילוב כל אלה בשגרה האינטנסיבית, עם השקעה בקשר עם משפחה ועם חברים. "בקורס, במיוחד בשנה הראשונה, אתה בלי הטלפון בכלל. אתה יוצא הביתה פעם בחודש ביום שישי, ובמוצאי שבת אתה כבר צריך לחזור. קשה מאוד לנהל ככה שגרת חיים, תחביבים וקשרים, אבל לומדים להסתדר. החלום שווה את זה".

הוא מסיים את הקורס בגיל 21. רוב חבריו בדיוק השתחררו מהצבא, מתכננים טיולים ולימודים, והוא רק מתחיל את השירות שלו, אך זה לא מפריע לו. "האחים שלי גם היו אנשי קבע, אז זה לא נראה לי מוזר. עם כמה שאני נותן מעצמי לצבא, אני מקבל הרבה יותר. אני יוצא מפה קצין, עם המקצוע הכי מטורף בעולם, עם תואר ראשון, חברים לכל החיים והמון חוויות. אני מודה על כל יום שאני כאן, זה מה שבחרתי, ידעתי למה אני נכנס ואני בטוח בהחלטתי", הוא מסכם.