עירית כהן-רז. "מהרגע שלקחתי פטיש ביד, עץ ומסמרים הכל הסתדר לי" (צילום: אסף פרידמן)

ספינות קטנות מעץ, מודלים זעירים של חדרים וציורי מנדלות על לוחות עץ. כל אלו מוצגים במסדרון בית הספר יונתן בנתניה. במקום נפתחה נגרייה בתחילת שנת הלימודים, ובן יום הפכה ללהיט. האפשרות להכות בפטיש, לנסר במסור ולצאת עם תוצר שגם מוצג בתערוכה, קוסמת לבנות ולבנים כאחד. בית הספר משלב חינוך מיוחד כחלק מהאג'נדה שלו , ובשיעורי הנגרות נפגשים ילדי החינוך המיוחד עם תלמידי הכיתות הרגילות.

את השיעור החד‑שבועי בנגרות מלמדת בהתנדבות עירית כהן‑רז, מעצבת גרפית במקצועה, שילדיה הם בוגרי בית הספר וסיימו את לימודיהם במקום לפני שנים. כהן‑רז הקימה בעבר גם את חדר האמנויות בבית הספר, היא מפעילה את "ספריית הכיכר" בקיץ ועובדת במחלקת האירועים של עיריית נתניה בתחום ההפקות.

חיבור מיוחד

על תחילת דרכה בבית הספר מספרת המנהלת מיכל חיות פלשנברג: "כשנכנסתי לבית הספר לפני שלוש וחצי שנים ראיתי בחצר פסלי בובות ועוד מוצגים שהיה ראוי לצבוע מחדש. שאלתי אם הצייר או הפסל שעשה את היצירות כאן עוד חי, והפנו אותי לכהן‑רז שבנתה עם ילדי יונתן את הבובות לעדלאידע בנתניה בעבר, בהתנדבות, כמובן".

בין השתיים נוצר חיבור. כהן‑רז התחילה להביא דברים שהיא מצאה ברחוב, וכך גם חיות פלשנברג, ובקרוואן ישן שעמד שומם ומוזנח בחצר האחורית עשרות שנים נפתח חדר האמנות של בית הספר.

השנה, כאמור, יזמה כהן‑רז את הקמת הנגרייה. על השאלה מדוע דווקא נגרייה היא משיבה כי בילדותה בבית הספר בארי היא היתה הילדה הכי גרועה בשיעורי המלאכה לבנות. "סבלתי סבל נורא. לא התאים לי כל התפירה, רקמה וסריגה".

בשל המצב היא ביקשה ממנהל בית הספר להעביר אותה לשיעורי מלאכה עם הבנים. "זה היה חריג באותם זמנים", היא אומרת, "והקימו לשם כך ועדה מיוחדת. בסוף העבירו אותי ל'מלאכה בנים', ומהרגע שלקחתי פטיש ליד, חתיכות עץ ומסמרים, הכל הסתדר לי. בהיותנו בית ספר משלב, היה ברור לי שזה ייטיב במיוחד עם ילדי החינוך המיוחד. הנגרייה נותנת להם את המקום ליצור ולראות תוצר שלם במהירות יחסית".

מפליגים בדמיון

גם הנגרייה, כמו חדר האמנות, התמקמה בקרוואן ישן בחצר. הוא התמלא באחת חלקי עץ רבים, ובכל שיעור נכנסים אליו שישה תלמידים, בנות ובנים.

באחד השיעורים חילקה כהן‑רז מסגרות של תמונות לתלמידים. "הנה מסגרת החדר שלכם", אמרה להם והוסיפה: "אתם מפליגים עכשיו במחוזות הדמיון, וכל אחד יבנה את החדר שלו כרצונו. אתם יכולים לתאר את החדר מבפנים או להתבונן מבעד לחלון ולבנות את מה שרואים בחוץ. אתם יכולים לצייר חלקים, לגזור ולהדביק, ואני אעזור בשלב כלשהו".

מחנכת כיתת החינוך המיוחד מספרת על המיזם: "שיעור נגרות מצוין לילדים שלי, כי הוא עובד על המוטוריקה, על חיזוק חגורת הכתפיים וכמובן השילוב עם התלמידים האחרים מגביר הרגשת שייכות. הם יוצאים משיעור הנגרות בהרגשת הנאה וסיפוק עצמי — הנה אני יוצר יש מאין".

כהן־רז מוסיפה: "הרעיון בעבודה בנגרות הוא שהיצירה לא תהיה מנותקת מהעולם הפנימי של הילד. הרציונל הוא לתת לכל ילד מה שהוא צריך. הילדים לא חוששים. כל ילד כבר יודע שהוא יכול לעוף, והמטרה היא ליצור ייחודיות. בפעילות בנגרייה קיים הביטול המגדרי, וזה מדגיש שלא רק הגברים יכולים".

"לא רק ילדי החינוך המיוחד מגיעים לנגרייה כדי לפרוק אנרגיה ולנווט אותה ליצירה, גם תלמידים מצטיינים מגיעים", אומרת חיות פלשנברג, "כי הרוח הבית ספרית מקדמת הכרת מלאכות קדומות לצד לימודי רובוטיקה ומחשבים. כשילדים הקימו גינה בית ספרית הם ביקשו מעירית שתלמידי הנגרייה יבנו להם דחליל". פעילות הנגרייה הניבה תוצרים רבים, והתערוכות מוצגות בפרוזדורי בית הספר, כאמור, והשילוב בין התלמידים, על פי המנהלת, מנצח.