תמונה מתוך מלחמת השחרור | צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ

כל חללי צה"ל הן נשמות יקרות שהלכו לעולמן בטרם עת. אבל יש את חללי נצר אחרון. ניצולי השואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם. הם אותם החללים שחוו את השואה הנוראית על אדמת אירופה, עלו לארץ ונפלו בהגנתה.

"השנה אנו מציינים את שנת ה-70 להקמת המדינה", אמרה ראש מחלקת הנפגעים בצה"ל, אל"ם ג'וסלין בש בהקשרם. "גם השנה נזכור ולא נשכח את חללי הנצר האחרון, אותם אנשים ששרדו את זוועות השואה, יחידים מכל משפחתם שנספתה על אדמת אירופה, שבחרו לעלות ארצה לקחת חלק בהקמת המדינה.

"במלחמת העצמאות נלחמו אנשים אלה כתף אל כתף עם שאר הלוחמים, כשהם רואים לנגד עיניהם את המטרה - תקומת המדינה. הם נפלו בקרבות וכך נגדע זכרם וזכר משפחתם. לכל אחד מהם סיפור חיים שלא סופר ואין להם קרובים שיפקדו את קברם. כעת אנו, חיילי ומפקדי צה"ל, נהיה להם למשפחה ונעלה לקברם. נזכור ולא נשכח חללים אלה שראו לנגד עיניהם את הגנת המולדת, ונהיה אנו אלה שיספרו את סיפורם".

טוראי בנימין ויגדורוביץ

בנימין ויגדורוביץ נולד ב-10 לדצמבר 1930, כ' בכסלו תרצ"א בצ'כוסלובקיה. בספטמבר 1938 נחתם הסכם מינכן והרפובליקה הצ'כוסלובקית הסתיימה, סלובקיה זכתה לעצמאות והייתה מדינת חסות של גרמניה הנאצית.

במרץ 1939 פלש הצבא הגרמני לצ'כיה ומאז הכיבוש הגרמני גורל היהודים השתנה. לפני הכיבוש מספר התושבים היהודיים היה מעל 110,000, אך לאחר הכיבוש החלו רדיפות אחרי היהודים. הם נושלו מרכושם ונגזלו מזכויותיהם. בספטמבר 1941 מספר היהודים ירד לכ-88,000 והם החלו לענוד טלאי צהוב כסימון. מנובמבר 1941 ועד מרץ 1945 הובלו מעל 73,000 יהודים למחנה טרזינשטט ומשם להשמדה, רק מעטים שרדו.

טוראי בנימין ויגדורוביץ ז"ל (צילום: דו"צ)

לא ידוע אודות קורות משפחתו של בנימין, אך ידוע כי הוא היחיד שניצל. בסיום המלחמה הוא הצטרף לעליית הנוער, וביולי 1947 הוא הגיע לארץ על אוניית המעפילים לטרון. מיד כשהגיע ארצה בנימין הצטרף כחניך לחוות הלימוד לנוער עולה של בית"ר בשוני, סמוך לבנימינה. בנימין הצטרף לאצ"ל עם בוגריה הראשונים של חוות הנוער.

ב-6 ביולי 1948 הוא התגייס לגדוד 57 ומשם עבר לגדוד 35. היחידה שלו צורפה לחטיבת אלכסנדרוני – חטיבה מספר 3 בהגנה. דוד שימש כחובש פלוגתי, והוא מילא את תפקידו במסירות. בקרב על יפו בנימין לחם בקרב פרט לתפקידו כחובש, והציל את חיי חבריו שלחמו לצידו. בסוף יולי 1948 בנימין השתתף במבצע "שוטר".

במהלך קרבות עשרת הימים הוקדשו מאמצי חטיבת אלכסנדרוני לפעילות בגזרה הדרומית של החטיבה, והערבים ניצלו זאת לביסוס ההגנה ברכסים המערביים של הכרמל, בגזרת החטיבה הצפונית. ערביי הכפרים בסביבה הטרידו את התחבור היהודית שנסעה באיזור. כאשר עלה חשש שהכפרים יהוו בסיס קדמי לצבא העיראקי שחנה בשומרון, ובשל הצורך לפתוח את הכביש לתנועה, הוחלט לכבוש את הכפרים. ההפוגה נכנסה לתוקף, ולכן הוחלט להסוות את המבצע כפעולה משטרתית, כך ניתן למבצע השם – "מבצע שוטר". בלילה שבין ה-24-25 ביולי 1948 הכוחות הישראלים תקפו בו זמנית מצפון ומדרום. הקרב הוכרע לאחר יומיים של לחימה, בבוקר ה-26 ביולי 1948. האיזור העוין בלב הארץ נכבש, הדרך לחיפה נפתחה, והכפרים ננטשו. בנימין נהרג בקרב בעין ע'זאל, ב-25 ביולי 1948, י"ח בתמוז תש"ח, והוא בן 18. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בנתניה.

טוראי יצחק טפר

יצחק טפר נולד ב-10 לאוקטובר 1929, ו' בתשרי תר"ץ בעיר חוטין ברומניה, באיזור בסרביה. הוא היה בן יחיד להורים שהשקיעו בחינוכו. תשעה חודשים לאחר תחילת מלחמת העולם השניה, ביוני 1940, ברית המועצות כבשה את בסרביה בתיאום עם גרמניה.

הברית הופרה כעבור שנה, וגרמניה כבשה את בסרביה. גירושי היהודים החלו בספטמבר 1941 ונמשכו עד סתיו 1942. היהודים רוכזו במחנות והועסקו בעבודות כפיה. עד סיום המלחמה הושמדו מעל 100,000 מיהודי האיזור. משפחתו של יצחק גורשה לטרנסניסטריה, שם מתו הוריו.

הוא הצליח למצוא מחסה בבית איכר אוקראיני ושימש כרועה צאן לאורך כל תקופת המלחמה. יצחק חזק לבוקרשט לאחר שחררו רומניה. הוא הוכנס לבית יתומים וחי שם עד שעךה לארץ במסגרת עליית הנוער בשנת 1945. בארץ יצחק השתלב בעבודה במשק הפועלות בגבעתיים, ובמהרה למד את העבודה החקלאית.

טוראי יצחק טפר ז"ל (צילום: דו"צ)

בסיום ההכשרה עבר לרעננה והחל ללמוד מסגרות. הוא התמחה במקצוע וייצר פריטים נאים. עם כאשר פרצה מלחמת העצמאות בכ"ט בנובמבר, יצחק הצטרף להגנה, שובץ בגדוד 32 בחטיבת אלכסנדרוני והשתתף בפעולות רבות. אחת מהן הייתה במאי 1948, במבצע יובל: את מבצע יובל יזמה ההגנה במאי 48', כדי למשוך כוחות אויב באיזור ואדי ערה, על מנת להרחיק את כוחות האויב מאיזור יישובי עמק יזרעאל.

בליל ה-08 למאי 1948, כ"ט בניסן תש"ח, כוחות החטיבה יצאו לעבר כפר קרע והצליחו לכבוש חלק ממנו. תגבורת ערבית שנשלחה למקום תקפה את הלוחמים שנאלצו לסגת וספגו אבדות קשות. בין הנופלים היה יצחק, והוא בן 18 בלבד. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בנתניה. למרות הנסיגה של הכוחות מטרת המבצע הושגה – הכוחות הערביים פינו את יישובי העמק ולא התבססו בו לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב.

טוראי דב נגל

דב נגל נולד בדצמבר 1926, טבת תרפ"ז, בעיר מילי הסמוכה לצ'רנוביץ ברומניה. איזור בוקובינה בקרפטים, בו דב נולד, נלקח מרומניה וסופח בשנת 1940 לברית המועצות. ביוני 1941 רבים מיהודי מילי נרצחו על ידי כנופיות, וכעבור חודש הרומנים כבשו מחדש את האיזור.

אלפי יהודים נרצחו בתקופה זו ורבים נשלחו למחנות. בספטמבר 1941 הם גורשו לטרנסניסטריה. הרומנים ריכזו באיזור מעל 150,000 איש במחנות והם הועסקו בעבודות פרך שתרמו למאמץ המלחמתי של הגרמנים והרומנים. בין המגורשים הרבים לטרנסניסטריה היו דב, אחותו והוריו.

טוראי דב נגל ז"ל. באדיבות: דובר צה"ל

אביו מת בדרך למחנה ואחותו ואמו מתו במהלך החורף במחנה. גופותיהן נותרו ללא קבורה עד תום החורף, לעיניו של דוב.  דוב נשאר יחידי ממשפחתו, ונשבע לנקום בגרמנים. הוא הצטרף לפרטיזנים והרג 37 גרמנים נאצים.

דב חזר לרומניה יחד עם הצבא הסובייטי, ועלה לארץ יחד עם בני נוער נוספים בשנת 1944. בארץ דב עבד במאפה בחיפה ובהמשך הצטרף להגנה. בחורף תש"ח, כאשר מלחמת העצמאות פרצה, דב היה מהראשונים להתגייס. ב

התחלה הוא שובץ ביחידה חיל שדה ומשם עבר לפלוגה בגדוד 32 בחטיבת אלכסנדרוני, חטיבה מספר 3 בהגנה. דב השתתף בקרבות בדרום השרון, בלטרון, ברמלה ובלוד. דודו של דב שחי בארץ היה זקן וערירי, והיה זקוק לעזרתו במשק.

הוא ביקש ממנו להשתחרר מהצבא כשריד יחיד למשפחה, אך דב סירב לבקשה ואמר כי לא ינוח לפני שינקום את נקמת עמו ומשפחתו. ב-15 ביולי 1948, החליפה הפלוגה של דב פלוגה אחרת מהחטיבה ממזרח לכפר קולה.

למחרת, ב-16 ליולי 1948, ט' בתמוז תש"ח, כוחות הלגיון תקפו את המשלט כשהם מסתייעים בכוח ארטילרי רב ואלצו את הפלוגה לסגת. דב היה בין הנופלים בקרב, בנפלו היה בן 22. הוא נקבר בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בנתניה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו