היום יצא לי להתבונן במנוחה של פרפר ממעופו. לקראת הנחיתה, משק הכנפיים האט את הקצב עד שהוא נחת על האדמה. משק הכנפיים פסק וממקום מושבי ראיתי שהפרפר מצמיד את כנפיו זו לזו.

בזווית מסוימת, כשבדיוק עמדתי מאחוריו, היה קשה לזהות שהוא שם: שתי הכנפיים התמזגו לאחת.

המחשה: shutterstock
זה מיד העלה בי אסוציאציה לזוגיות: כל שותף במערכת הזוגית הוא כנף, שותף למלאכת התנועה והדינמיקה של החיים הזוגיים: אוהבים, דואגים, תורמים כל אחד בדרכו למשק הבית ותורמים לחיי המשפחה ולצרכיה. התנועה המתואמת הזו היא התנועה קדימה.

רבות נאמר על חשיבות התחזוקה של הזוגיות, כיוון שבמהלך החיים יש שחיקה, עייפות מהשגרה, מהעבודה, מהילדים. התחזוקה באה להצית מחדש את האהבה ואת התשוקה לביחד.

אך איך ניתן לעורר בעצמנו את אותו רצון להתמסר מחדש לשותף החיים שלנו? מאין נמצא את הכוחות לעשות זאת מתוך רצון טבעי וזורם, לא מאולץ?

בדומה לתנועת הפרפר, נחוצה מדי פעם עצירה, הרפייה, מנוחה מהשניים לצורך התכנסות חזרה לאחד. זמן של לבד, זמן איכות בלי בן הזוג, ורק בשביל עצמנו: מהליכה לאורך החוף, דרך עיסוק בתחביב אהוב ועד סופ"ש עם חברים.

תתפלאו כמה שעה של קפה עם חבר או חברה יכולה לעשות פלאים לאנרגיה שלכם.

אמנם רובנו בחרנו לחיות בזוגיות, אך כל אחד מאתנו מנהל מערכת יחסים קודם כל עם עצמו. עם רצונות, צרכים, שאיפות ואתגרים שאיתם הוא הגיע לעולם הזה והם רק שלו.

ברגע שאנו מאפשרים לעצמנו זמן איכות עם עצמנו, אנו פותחים צוהר להיכרות וההתוודעות עצמית באופן שיאפשר חיבור למהות הפנימית המתחוללת בקרבנו.

אז נפתח לנו ערוץ נפלא, מיוחד ואינסופי להביא את עצמנו באופן משוחרר, המגלם באופן הטוב ביותר את מי שאנחנו כאנשים, את הייחוד אותו אנו מביאים לעולם.

לכן, השהות ב "מקדש" הפרטי שבו אנו מעניקים תשומת לב רק לעצמנו הוא לא פחות חשוב מאשר העצמת הביחד.

מדוע בחרתי להביא לכם את מטאפורת הפרפר? כי אני שומעת הרבה אנשים ששכחו מי הם: מה הם אוהבים לעשות, מה חשוב להם להשיג בחייהם, מה מניע אותם לקום כל בוקר ולעשות את מה שהם עושים, מה הם מרגישים כלפי דבר מה מסוים ואפילו כאלה שפשוט כבר לא סומכים על עצמם, על בני זוגם ועל הבחירות שלהם בחיים.

תוך כדי שיחה שבה הם מאפשרים לעצמם להיפתח בכנות מולי, אך בעיקר מול עצמם, מתגלה שהם התחילו לדבר על משהו אחד, ובסוף השיחה הם מגלים שהם רוצים בכלל משהו אחר. מישהו שרצה לעזוב הכל ולחיות במקום אחר גילה לבסוף שמה שהוא באמת רוצה זה להרגיש שייכות.

בשביל להרגיש שייך לא צריך לברוח.

מישהי שחיפשה זוגיות לא מצאה אותה עד שלא הבינה שהיא מחפשת את מי שיכיל אותה כי קשה לה להכיל את עצמה.

כל אחד יכול להכיל את עצמו ברמה מסויימת. אחרת, תלות במישהו אחר מעגנת תחושת חוסר ערך.

מישהו שהתלונן על האופן שבו אשתו מגדלת את ילדיהם הבין שהוא לא מעריך תכונה מסויימת ומהותית בה, שהוא לא היה רוצה לראות בילדיהם את אותה התכונה.

ואז, השיחות שלהם על גידול ילדיהם הפכו ליותר מודעות ונינוחות.

ואיך הם גילו? הם נתנו לעצמם זמן שהות עם עצמם. אחת לכמה זמן נכנסו למקדש הפרטי שלהם ואפשרו לעצמם להביא עצמם לידי ביטוי, להפליג במחשבות, לשוחח, להתחבר למהותם הפנימית.

החיבור הזה ממלא אותנו באנרגיה שאנו מפיצים בסביבתנו. זמן האיכות הזה לא נועד רק לפרגן לעצמנו, אלא גם לשותף החיים שלנו.

כי אם אנחנו נהיה שמחים ומסופקים יותר, וכשצרכינו האישיים נענים, נקרין את זה לסביבתנו. בראש ובראשונה אל מערכת היחסים הקרובה אלינו ביותר - בני זוגנו.

ואז הפרפר שוב יפרוש את כנפיו במלוא הדרו - ויעוף.

פעת סנטו היא מתקשרת ומנטור רוחני.

מוזמנים להגיב, לשלוח שאלות ולהתייעץ

054-3339791, באתר הבית להתפתחות אישית ורוחנית או  במייל