"סליחה אמיתית אינה פעולה לאחר מעשה אלא גישה שאיתה נכנסים לכל רגע" (דיויד ריד'ג)

חגי תשרי הם הזדמנות מצוינת להתבונן פנימה ולהבין: האם אנחנו באמת יכולים שלא לכעוס?

ידוע שדיכוי של כעס יוצר אנרגיה שלילית שמתבטאת גם בגוף וגם בנפש.

זה אומר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו מידה מאוזנת של כעס מבלי לדכא את הרגשות שלנו - לא לפני יום כיפור ולא בכלל.

אבל איך בכל זאת מצליחים לנהל את הכעס, מבלי שהוא ינהל אותנו?

המחשה: shutterstock

הנה מספר עצות:

לתפוס את הכעס רגע לפני שמאבדים עליו שליטה

כשאנו מתחילים לכעוס הזרע נמצא בתוכנו. אם נזין אותו במחשבות או בתשומת לב כל הזמן, הכעס שלנו יגבר כי אנחנו נותנים לו מקום. יותר מדי מקום.

איך בכל זאת שולטים בו? כשהוא מגיע לתודעה שלנו אנחנו לא צריכים להחניק אותו בגלל ש'זה לא בסדר' ובגלל שמצפים מאתנו להיות נחמדים ורגועים כל הזמן. אנחנו יכולים לבחור שלא להתמקד בו וכך לאט לאט הוא ייעלם.

לסלוח לעצמנו כדי לסלוח לאחרים

סליחה לעצמנו מאפשרת לנו לסלוח לאחרים, וזו מידה חזקה ונעלה. אם אנחנו מלמדים את עצמנו לסלוח גם כשלא היינו חזקים, טובים או ישרים, כך נוכל ביתר קלות גם לחמול לאחר, בדיוק כשם שאנו חומלים לעצמנו.

בזמן של סליחה וחמלה אנו נמנעים מלפתח יצר של נקם וטינה כלפי האחר. אנו משנים את האנרגיות סביב אותו אדם ויוצרים אנרגיה חיובית ומוארת. הגישה הרוחנית טוענת שאנשים חשים באנרגיה המופנית כלפיהם, בין אם היא חיובית ובין אם היא שלילית.

לאנרגיה חיובית, יש כוח להשיג שינוי מאיר מול זולתנו. ואז יש לנו גם למה לשאוף מול עצמנו.

להיות יותר חכמים ופחות צודקים

רגע לפני שכולנו מתיישבים לשולחנות חג עמוסים כל טוב, אנו לעיתים עמוסים פיזית וגם נפשית. חלקנו מגיעים עם מטענים של עייפות וחוסר שינה, מחשבות מטרידות ועוד.

האם אנחנו חייבים להיות צודקים? להיות צודק לא תמיד מביא לנו אנחת רווחה ולא תמיד יוצר תחושת נחמה.

להיות צודק לעיתים מעיק ולא מאפשר גמישות. כולם צריכים להיכנע למה שאנחנו רוצים ואומרים, ואז אנחנו חסומים. חסומים מלראות את האחר, את הרצונות שלו ואת הקשיים שלו.

הרצון להיות צודקים מרחיק אותנו ממי שאנחנו אוהבים. לעיתים  לא ברור לנו אם מיישרים איתנו קו רק כדי שלא לריב איתנו. או אולי רק כדי שנשתוק כבר.

אולי במקום להיות צודקים עדיף שנהיה לומדים, נראה את מי שנמצא מולנו בלי ביקורת, בלי ניסיון לשנות אותו, בלי לחנוק את הרגש שלו - רק כדי להיות צודקים.

לפעמים אנחנו כל כך משתוקקים להיות צודקים, כאילו נקבל פרס שיעיד שאם צדקנו משמע הצלחנו. אבל במה הצלחנו? קיבלנו כתר? חייכו אלינו אחרי ההכתרה? ועד מתי הכתר הזה יישאר על ראשנו?

 שרון בן דור, מטפלת רגשית בשיטת NLP , puni8@walla.com

054-2520015