בעבור יגאל טורג'מן, סגן מנהל פנימיית טוקאייר בקיבוץ בחן, הצלחה היא החזרתו של חניך לחיק משפחתו ושילובו מחדש בחברה. זו משימה לא קלה, המחייבת תוכנית טיפולית מקצועית. כשטורג'מן מסייע לנער לשוב לחיק משפחתו, הוא עושה זאת עם מטען אישי נוגע ללב. כשהיה נער חי במשך שנים בפנימיות, רחוק ממשפחתו, עד שהפך עם הימים ל"מומחה" בעבודה עם חניכי פנימיות.

"אני חניך פנימיות, יצאתי מהבית בגיל 12 והיום הפנימייה הפכה לביתי השני", הוא אומר. "המקום הזה הוא מפעל חיי והבית שבו גדלתי". לדבריו, התפקיד שקיבל באחרונה - סגן מנהל כפר הילדים והנוער טוקאייר - הוא סגירת מעגל בחייו.

יגאל טורג'מן. "השנים שבהן שהיתי בפנימיות עיצבו את חיי והפכו אותי לאדם אחר" | צילום: אסף פרידמן

משמעות לחיים

זה סיפור מרגש על ילד בן 12 מפרדס חנה, שהחליט יום אחד לעזוב את בית משפחתו ולחיות בפנימייה. "יצאתי מהבית בגיל 12 ושהיתי בפנימיות עד גיל 18", מספר טורג'מן. "למדתי בפנימיות והתחנכתי בהן. הסיבה שהביאה אותי לקום בבוקר יום אחד ולעזוב את הבית ולהשתלב בפנימייה היא אישית. אני משאיר אותה לעצמי".

טורג'מן, 52, לשעבר תושב פרדס חנה-כרכור מתגורר כיום בקיבוץ בחן, במועצה האזורית עמק חפר. הוא נשוי ואב לשני בנים בני 22 ו-18, ולילדה בת 12. טורג'מן אח לחמישה, ארבע אחיות ואח, והוא השלישי בין הילדים במשפחה. "אני יצאתי מהבית ביוזמתי האישית", הוא מדגיש. "אף אחד מהאחים שלי לא היה בפנימייה. באותו הזמן שמעתי שיש פנימיות, פניתי בעצמי לעליית הנוער בחדרה והם עזרו לי להגיע לפנימייה. ההורים שלי התנגדו שאצא מהבית, אבל בסוף לא היתה להם ברירה".

בשלוש השנים הראשונות שהה טורג'מן בפנימיית "אומן" בעפולה, ואת שלוש השנים האחרונות העביר בכפר הנוער "עמית" בפתח תקווה. בפנימיית "אומן", הכיר טורג'מן בת שירות, שלדבריו שינתה את חייו. "היא היתה בת 19 ואני בן 12", הוא נזכר. "התחברתי אליה. היא נתנה לי כיוון ומשמעות לחיים. היא היתה בשבילי האוזן הקשבת. אני חייב לה הרבה. כל הזמן הייתי אתה בקשר, גם אחרי שהיא עזבה וגם אחרי שיצאתי מהפנימייה. לצערי היום אני לא בקשר אתה, בגלל נסיבות החיים".

טורג'מן סיים את לימודיו בפנימיית "אומן" בכיתה ט', ולאחר מכן עבר לכפר הנוער "עמית". בהיותו חניך פנימייה נתקל בבעיות ובקשיים. לדבריו, גם היותו ילד שמן גרמה לו להרגיש דחוי. "היו לי רק שני חברים בפנימייה, לצערי אחד מהם נפטר ועם השני אני נמצא בקשר עד היום". הוא אומר. במוסד "עמית" הכיר טורג'מן את אם הבית של הקבוצה שאליה השתייך, שבעלה היה המדריך שלו במוסד. "אפשר לומר שאת רוב הזמן שלי הייתי מבלה אצלם בבית", הוא אומר. "הם גרו במתחם ואני הייתי הולך אליהם, אוכל, מבלה, מטפל בילדיהם ומשחק אתם. זה עזר לי מאוד להחזיק מעמד ולהשתלב בפנימייה".

טורג'מן מספר כי המהלך החריג - לשהות בפנימיות מיוזמתו האישית - נתן לו משמעות בחיים, והעניק לו תקווה חדשה. "אילולא הייתי עובר את ההליך הזה, אני לא יודע לאן הייתי מגיע ואיפה הייתי נמצא היום. השנים שבהן שהיתי בפנימיות עיצבו את חיי והפכו אותי לאדם אחר. היום אני יכול להגיד בגאווה גדולה שהתוצאה היא חיובית בעבורי".

אחרי שסיים את שירותו הצבאי חזר טורג'מן להתגורר בבית הוריו בפרדס חנה, והתחיל לעבוד כנהג משאית. באחד הימים, סיפר לו חבר על פנימייה בפרדס חנה וביקש ממנו להתלוות אליו לחיפוש עבודה במקום. "בכלל לא חשבתי לחפש עבודה בפנימייה", אומר טורג'מן. "זה היה בשנת 1989. הגענו יחד לפנימיית 'טוקאייר' במושבה, ובכניסה למשרד הראשי עמד אדם שהתברר לי לאחר מכן שהוא מנהל הפנימייה, יוסי אבידן. הוא שאל אותנו מי אנחנו ומה אנחנו מחפשים. הוא הכניס אותנו לחדר שלו והתחיל לראיין אותנו. סיפרתי לו שהייתי חניך פנימיות. צחוק הגורל הוא, שאותי הוא קיבל לעבודה למרות שלא באתי לחפש עבודה, ואת חברי שבא לחפש עבודה הוא דחה. יוסי התלהב מאוד ממני ואמר לי 'אתה יכול להתחיל לעבוד ממחר בבוקר'. לחבר שלי הוא אמר שאין לו מקום. אמרתי לו שייקח אותו במקומי, מאחר שאני עובד כנהג משאית ואני לא מעוניין, כי זה לא בשבילי. יוסי לקח את החבר לעבוד, ואחרי שלושה ימים התקשר אליי ואמר לי שהוא מעוניין שאבוא לעבוד אצלם".

כך התחיל הרומן בין חניך הפנימיות ל"טוקאייר". טורג'מן התחיל לעבוד בפנימייה כמדריך, ובו-זמנית המשיך בעבודתו כנהג משאית. אחרי כחצי שנה נשלח לקורס מדריכים, סיים אותו בהצלחה, והמשיך לעבוד בפנימייה עד שנת 1995. "לקחתי חופש למשך שנה, כי רציתי להתאוורר ולחשוב מחדש על עתידי, ואם העבודה הזאת באמת מתאימה לי", הוא מספר.

להיכנס הביתה

פנימיית "טואקייר" נוסדה בשנות ה-50, ונקראה על שמו של מייסדה, משה טוקאייר. הפנימייה פעלה במשך 23 שנה בפרדס חנה, ולאחר מכן עברה לקיבוץ בחן. בשנת 1996, לאחר שטורג'מן התחתן, הוא הוזמן שוב לשיחה אצל יוסי אבידן, וזה ביקש ממנו לשוב לעבודה. בשנת 1997 חזר טורג'מן לפנימייה, עבר עם משפחתו לגור בקיבוץ בחן, ומאז הוא חי במקום.

הוא עבר קורס רכזים ועבד כרכז בית, ולאחר מכן הפך להיות הרכז החינוכי של הפנימייה עד השנה. לפני חודשים ספורים עבר כפר הילדים והנוער טוקאייר לבעלותה של קבוצת ג.י.א, בראשותו של אבישי פריזדה. עם כניסת הקבוצה למקום מונה מורן שגב, תושב חדרה, למנהל הפנימייה, וטורג'מן מונה לסגנו. "כאשר התבשרתי על המינוי התרגשתי. חשבתי על הילד בן ה-12 שביקש מיוזמתו לחיות בפנימייה, ועכשיו חזר לפנימייה בתפקיד ביצועי. בעיניי זאת סגירת מעגל", הוא אומר.

פנימיית טוקאייר. צוות עתיר ניסיון והישגים | צילום: אסף פרידמן

בעבור טורג'מן, פנימיית טוקאייר היא בית ולא מקום עבודה. את רוב זמנו הוא מעביר בפנימייה ומטפל במסירות רבה בחניכים. "כאן גדלתי וכאן התחנכתי ונתתי את נשמתי, זה הבית שלי, אני לא מכיר בית חוץ מהבית הזה", הוא אומר. "שנים רבות אני עושה למען ילדי הפנימייה, מלווה אותם ועוזר להם לאורך כל הדרך".

טורג'מן הפך עם השנים לדמות מרכזית בפנימייה, והוא נחשב בעבור החניכים "אבא" וכתובת לכל בעיותיהם. הוא קשור מאוד לחניכים והם קשורים אליו. "אני בקשר עם החניכים גם אחרי שהם מסיימים את הלימודים וחוזרים הביתה", הוא אומר. "אני הולך לחתונות שלהם ולבריתות של ילדיהם. הם באים לבקר אותי בבית, מתייעצים, מתקשרים ושואלים על כל דבר שקשה להם בחיים. הם קוראים לי 'אבא יגאל'. אני אוהב אותם והם אוהבים אותי. הם מעדכנים אותי בכל דבר בחייהם".

לדבריו, חלק גדול מהצלחתו בעבודה קשור להיותו חניך לשעבר בפנימיות. "אני תמיד יושב עם עצמי ומשחזר את העבר שלי. חושב על מה שעברתי", הוא אומר. "את כל מה שהיה חסר לי אני נותן לחניכים כפיצוי. כל חניך הוא עולם ומלואו, ואני מבין כל אחד ואחד מהם. אני גדלתי בפנימיות ואני מבין מה זה להיות חניך פנימייה".

מה זה בעיניך ילד פנימייה?

"זה ילד שזקוק לעזרה, ילד שצריך לכוון אותו כדי להחזיר אותו לחיק משפחתו. בשבילי, כל ילד שחוזר הביתה ומשתלב בחברה הוא הצלחה גדולה. אני מאמין שילדים צריכים לגדול בבית עם המשפחה, אבל אם אין ברירה, אז צריך לשלוח אותם לפנימייה".

מקום עבודתו של טורג'מן הפך למפעל חייו. הוא קם מוקדם ומגיע לפנימייה לפני הזמן, כדי לוודא שהכל עובד כשורה. "מה שחשוב הוא שאני מגיע לפנימייה עם חיוך, עם הרגשה שכיף לי כאן. כשאני נכנס למקום אני כאילו נכנס הביתה", הוא אומר. "אני זמין תמיד, ובכל רגע שילד רוצה להגיע אליי הביתה אני מקבל אותו".

חלק מהצלחתו בעבודה זוקף טורג'מן לזכותו של יוסי אבידן, שלדבריו פתח בפניו דרך רבת-משמעות בחייו, ותמך בו לאורך כל הדרך. "אני מוקיר אותו ומכיר לו תודה כל חיי", אומר טורג'מן. גם לאשתו, שהכיר במבט ראשון בקניון בחדרה, הוא מודה על התמיכה והעזרה, "ועל כך שגידלה את ילדינו בזמן שהייתי עסוק מאוד בעבודה".

פנימייה מטופחת

מאז כניסת קבוצת ג.י.א לפנימייה ומינויו של מורן שגב למנהל וטורג'מן לסגנו, מרגישים שינוי גדול במקום. הסביבה מטופחת, ולתוכנית הלימודים וההעשרה הוכנסו תחומי עניין חדשים ומגוונים: חדר מוזיקה שפועל באופן אינטנסיבי, רכז ספורט שבונה תוכניות אימון אישיות וקבוצתיות, חדר כושר חדיש, להקת ילדים, פינת חי עם חיות שהילדים מטפלים בהן, מטפלת רגשית, ועוד. הצוות במקום נבחר בקפידה והוא עתיר ניסיון והישגים.

המסגרת מופעלת במימון ובפיקוח משרד הרווחה והשירותים החברתיים. במקום מתחנכים ילדים שמתמודדים עם קשיים חברתיים והתנהגותיים. מדובר באחת הפנימיות היחידות שבית הספר בה צמוד לגדר. בבוקר ילדים עוברים ברגל למתחם בית הספר, ובסיום יום הלימודים חוזרים ברגל לפנימייה. בית הספר ייחודי ומותאם לצורכי הילדים. יש בו כיתות קטנות וצוות מקצועי, שמספק לילדים בסיס איתן, בטוח ומכיל. "הילדים שלנו אכן חוו בעברם מורכבות עצומה, אך אצל כולם קיים מכרה של חיים, עם כישרון ורצון להיות טובים ונאהבים" אומר שגב.